ת"א 54901-07-12

תקציר

התובע, שנפגע בעת ששיחק כדורגל, תבע את הנתבעים – הבעלים של מגרש הכדורגל בו אירעה התאונה, החברה שייצרה את הדשא הסינטטי במגרש והחברה שרכשה ותחזקה את הדשא – בגין נזקים, בטענה כי פציעתו נגרמה כתוצאה מרשלנות הנתבעים. לגופו של עניין, טען התובע כי כדורי הגומי הפזורים על פני הדשא הסינטטי היוו מפגע בטיחותי וכי הנתבעים כשלו בחובת הזהירות כלפיו. הנתבעים טענו כי הפגיעה נבעה מהסיכונים הרגילים הכרוכים במשחק כדורגל וכי כדורי הגומי לא היוו בעיות בטיחות. בית המשפט בחן את חוות הדעת והעדויות של המומחים שהוצגו על ידי שני הצדדים ומצא אותן בעייתיות, שכן הן חסרות ביסוס מדעי והתבססו על ביקורים באתר שהתרחשו זמן רב לאחר התאונה. גם חוות הדעת של המומחה שמונה על ידי בית המשפט, שהיטיבה עם התובע, נמצאה בלתי מספקת ובעייתית בגישתו. זאת ועוד, החלטת התובע שלא לחקור בחקירה נגדית את העד המומחה מטעם ההגנה פגעה ביכולתו להוכיח את טענתו. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובעת לא הצליחה להוכיח כי כדורי הגומי היוו סכנה בטיחותית או כי הנתבעים פעלו ברשלנות. תחת זאת, הראיות הצביעו על כך שנפילתו של התובע הייתה סיכון אופייני הקשור למשחק כדורגל ולא נבעה מכל פגם או סכנה על המגרש. לפיכך, קבע בית המשפט כי הנתבעים אינם אחראים לנזקי התובע ודחה את התביעה. בנוסף, דן בית המשפט בנזקי התובע, לרבות נכות רפואית, נכות תפקודית וראשי נזק שונים כגון הפסד השתכרות, סיוע מאחרים, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה וכאב וסבל. בית המשפט העריך את הנכות התפקודית כמינימלית ביותר ופסק פיצוי בהתאם. לבסוף, התייחס בית המשפט לסוגיית האשם התורם, תוך שהוא מייחס לתובע נתח של 15%, וקבע כי במקרה של חבות, הנתבעים יישאו באחריות שווה. עם זאת, מאחר שהתביעה נדחתה, חויב התובע לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין והוצאות בסך של 25,000 ₪, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.