רע"א 9227/11

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי. הבקשה הוגשה על ידי חברת זלפא בטון בע"מ (המבקשת) אשר ביקשה לערער על פסק הדין לפיו רושדי תעשיות מזון בע"מ (המשיבה) לא הייתה חייבת כספים כלשהם לאלמר בנין ופיתוח בע"מ (החייבת) בעת עיקול זמני של כספים. המבקש טען כי המשיב היה מודע לחוב, אך בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת המשיב כי נפלה טעות בידיעה בנוגע לכספים המוחזקים עבור החייב. העובדות העיקריות הן כי המבקש התקשר בהסכם עם החייב, ולאחר אי תשלום הטיל עיקולים זמניים על כספים שבידי המשיב עבור החייב. המשיבה ציינה תחילה כי היא מחזיקה כספים עבור החייב, אך בהמשך הצהירה כי אין חוב שכן החייב ביצע הונאה, לרבות העמדת ערבות בנקאית מזויפת. המבקש טען כי טעותו הסובייקטיבית של המשיב ביחס לכספים אינה חשובה, וכי על המשיב מוטלת חובה להעביר כספים לחייב בעת העיקול. בקשת רשות הערעור נדחתה בנימוק שהעניין מוגבל למחלוקת הפרטנית הספציפית, ולא העלתה היבטים עקרוניים או ציבוריים המצדיקים ערעור נוסף. בנוסף, נקבע כי הצדדים הסכימו על הסדר פרוצדורלי לפיו בית המשפט יכריע בשאלה משפטית על סמך החומר הקיים, והמבקש אינו יכול כעת להתלונן על הסכם זה. פרשנותו של בית המשפט המחוזי להסדר פרוצדורלי זה אושרה אפוא. לגופו של עניין, הסכים בית המשפט עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המבחן לקביעת קיומם של כספים הוא מבחן אובייקטיבי, וכי טעותו הכנה של המשיב באשר ליתרת החוב אינה שוללת את העובדה שלא היו כספים לעקל בעת העיקול. העיקול למעשה מקפיא את הזכויות והחובות, ובמקרה זה, תרמיתו וזיופו של החייב הביאו לכך שלא היה חוב למשיב במועד הרלוונטי. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי נותר בעינו.