ת"א 2701-07-22

תקציר

הנתבעים טענו כי טענת התובעים, אף שנוסחה שונה, ניתנת לכימות ולכן דרשה עמלה של 2.5% מסך שווי המניות והאופציות, שהסתכם ב-7,030,440 שקל. התובעים דרשו כי שכרם, עבור שירותים שניתנו לנתבעים, ישולם בצורת מניות ואופציות שערכן ידוע. מניות הנתבעת נסחרו גם בבורסות זרות, מה שהנגיש את ערכן. התובעים ביקשו מהנתבעת הקצאה של 600,000 מניות ואופציות, שלטענתם ניתן להפיק באמצעות הכפלת מחיר המניה במספר המניות. התובעים, לעומת זאת, טענו כי תביעתם אינה כספית ולכן אינה כפופה לתקנות בתי המשפט (אגרות), תוך הסתמכות על פסק דין קודם במקרה דומה (סוגו שירותים בע"מ נ' רייכברג). לטענתם, התביעה היא לצווי הצהרה, ולא לסעד כספי. עם זאת, בית המשפט מצא כי המקרה הנוכחי נבדל ממקרה סוגו סרוויסס, שכן מדובר במחלוקת מהותית על התמורה עבור השירותים שניתנו, שישולמו במניות ובאופציות. בית המשפט התייחס גם למקרה קודם (סולל נ' KEYRUS SA FRANCE) שעסק במחלוקת דומה על הזכאות למניות, שם נקבע כי ניתן להשתמש בשווי המניות לצורך חישוב העמלה. בית המשפט הגיע למסקנה כי למרות נוסח התביעה, מדובר למעשה במחלוקת על תשלום שכר עבור שירותים בדמות מניות ואופציות, שאת שוויין ניתן לקבוע. יתר על כן, התובעים לא יזדקקו לכל פעולה נוספת לקבלת זכיותיהם במניות ובאופציות אם תביעתם תצליח. לפיכך, התביעה נחשבה לסעד כספי, והתובעים נדרשו לשלם עמלה של 2.5% משווי המניות והאופציות, שנקבע על מיליון דולר, שתשולם בשקל בתוך 20 יום. כמו כן חויבו התובעים לשלם לנתבעים את הוצאות הבקשה, שנקבעו על סך 3,000 ₪, ומזכירות בתי המשפט תציב דרישת שכר טרחה בהתאם. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים, ופסק הדין ניתן ביום 27.10.2022.