ע"א 575/76

תקציר

בתיק שעניינו חוב שנוי במחלוקת בין עזבונו של יעקב דוביצקי לבין אחיו, בחן בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי שהעדיף את תביעת המשיב לחוב שחב המנוח. הגנתו של המערער התבססה על עדויות לפיהן נכרת הסכם חדש, המבטל הסכמים קודמים בכתב. טענה זו נתמכה על ידי עו"ד סלומי, שטען כי הושגה הסכמה בעל פה לפני פטירת המנוח. עם זאת, השופט לוינברג מבית המשפט המחוזי מצא את עדותו של סלומי חסרת אמינות לעומת הכחשתו הנחרצת של המשיב את ההסכם הזה. בית המשפט העליון אישר כי תפקידו של הרשם במתן רשות להתגונן בפסק דין מקוצר מוגבל לקביעה אם יש להגנה בסיס סביר, ולא להערכת מהימנותם של עדים. בית המשפט תמך בהחלטתו של לוינברג להסתמך על שני מסמכים כתובים המעידים על החוב, שהיו בעלי משקל רב יותר מעדותו בעל פה של סלומי. בנוסף, התייחס בית המשפט לסוגיות הנוגעות להמרת מטבע ושיעורי ריבית, ואישר את חשיבות ההקפדה על שער החליפין שנקבע בעת מתן פסק הדין ולא על התשלום. פסק הדין הבהיר כי ריבית גבוהה של 22% היא ראויה בהתחשב בתנאי השוק, ודחה את החשש משכר טרחת עורך דין כפרופורציונלי לגודל התביעה. השופטים בן-פורת ועציוני הסכימו וציינו את ההנחיות השיפוטיות הנוגעות להערכת סבירות ההגנה מבלי להיכנס למהימנות העדים עד למשפט המהותי. משכך, נדחה הערעור, והמערערת נדרשה לשאת בהוצאות המשפט של המשיב.