בש"א 1769/06

תקציר

המבקש, מוזיקאי ומורה בעל שם, ביקש לחייב את המוסד האקדמי המשיב להעסיקו, בעקבות החלטת המוסד שלא לחדש את חוזהו לתקופה קצובה. המשיב טען כי מדובר במוסד פרטי, ולכן אינו חייב לקיים שימוע או לספק נימוק לאי חידושו, שכן למבקש אין זכאות להמשך העסקה. בית המשפט קבע, כי המשיב, הממומן חלקית על ידי משרד החינוך, הוא גוף דואלי הכפוף לכללים מנהליים. נמצא כי אף שהחוזה של המבקשת אכן היה זמני, המשיב לא פעל בהתאם להליכים הנדרשים לסיום ולא פעל בתום לב. לגופו של עניין, ציין בית הדין כי לא נערך למבקש שימוע, וכי אופן הפיטורים – באמצעות שיחת טלפון פתאומית – אינו ראוי ואינו עולה בקנה אחד עם אמות מידה מינהליות. עם זאת, בית המשפט מתח ביקורת גם על התנהלותו של המבקש, וקבע כי הטעה את הנהלת המשיב. בסופו של דבר, נדחתה הבקשה לסעד זמני שיחייב את המשיב להעסיק את המבקש, בשל התנהלותם הלקויה של שני הצדדים, היעדר נזק מוכח למבקש וחירותו האקדמית של המשיב. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.