עת"מ 20843-12-22

תקציר

פסק הדין דן בחוק חופש המידע ובמגבלותיו, תוך התמקדות בסעיף 14(א)(9), המחריג את תחולת החוק על מערכות המודיעין והחקירות של משטרת ישראל, ועל מידע שנוצר, נאסף או מוחזק על ידן. השופט מדגיש את חשיבותה של הזכות למידע אך מכיר בכך שהיא אינה מוחלטת. העותר ביקש גישה למידע מסוים ממשרד הבריאות, ובפרט חוות דעת לגבי מוצרים מסוימים ופירוט תפיסות שבוצעו על ידי אגף האכיפה במשרד. השופט קובע כי חוות הדעת המדוברות אינן נכללות בתחולת חוק חופש המידע, שכן הן נוצרו לבקשת המשטרה לצורכי חקירה ומוחזקות בתיקי חקירה משטרתיים. לפיכך, הבקשה לגילוי חוות דעת אלה צריכה להיות מופנית לרשות המוסמכת בהתאם להנחיית פרקליט המדינה. באשר לבקשה לקבלת מידע על תפיסות, מקבלת השופטת את עמדת המשרד כי מסירת המידע המפורט המבוקש תחייב הקצאת משאבים בלתי סבירה. מאוחר יותר תיקן העותר את בקשתו, אך השופט מציין כי דרישת המידע החדשה לא הייתה מוכרת ולא הייתה חייבת להימסר. לבסוף, השופט קובע כי גם הבקשה לקבלת העתק מדו"ח אקסל ששימש בסיס לכתבה נדחית, שכן היא לא התבקשה בבקשת המידע הראשונית ואינה מהווה מאגר מידע רשמי של המשרד. העתירה נדחית, והעותר נדרש לשלם את הוצאות המשיב.