ב"ל 20383-08-21

תקציר

התובע, המועסק במפעל לייצור רפואי, הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי להכיר בשני אירועים בעבודה כאירועים חריגים המובילים לאירועים מוחיים (אוטם מוחי) המהווים תאונת עבודה. האירוע הראשון, שהתרחש במחצית הראשונה של חודש מרץ 2019, כלל מנהלים שהעליבו לכאורה את התובעת, דבר שגרם לה לחולשה בפניה ובפלג גופה הימני. באירוע השני, ביום 17.3.2019, ביקשה התובעת חופשה מוקדמת עקב מחלה, מה שהוביל לוויכוח זועם עם מנהלה. זמן קצר לאחר מכן חוותה התובעת החמרה בתסמינים ופונתה לבית החולים, שם אובחן אצלה אוטם מוחי. פסק הדין של בית המשפט הכיר באירוע השני כאירוע חריג, אך לא הכיר באירוע הראשון. לגבי האירוע הראשון, טופס התביעה והרשומות הרפואיות לא אזכרו, והתובע לא סיפק עדויות עדים ולא הגדיר בבירור את לוח הזמנים, דבר המקשה על הוכחתו כאירוע חריג. לגבי האירוע השני, בית המשפט מצא את עדותה העקבית של התובעת, יחד עם אישור חלקי ממנה, משכנעים. נקבע כי הוויכוח בעקבות בקשתה לחופשה מוקדמת היה חריג וגרם לסערת נפשות, המהווה אירוע חריג. כנותה של התובעת וזיכרונו של המנהל את האירוע תמכו בטענתה. לאור גרסתה המהימנה של התובעת ואישורה החלקי של המנהלת, החליט בית הדין למנות מומחה נוירולוגי שיבחן את הקשר הסיבתי בין אירוע עבודתה של התובעת לבין מצבה הרפואי. פסק הדין הדגיש את אופיים הסובייקטיבי של אירועים חריגים, בהתחשב בנסיבותיו הספציפיות של התובע. השקעתה של התובעת בעבודתה ותגובת מנהלה לבקשתה נמצאו מספיקות כדי לבסס את האירוע השני כאירוע חריג. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובעת עמדה בהצלחה בנטל ההוכחה המוטל עליה ביחס לאירוע השני, אך לא עשתה כן לגבי האירוע הראשון, שלא הוכר.