ת"א 162835/02

תקציר

בעלי דירה שהושכרה בחוזה מוגן לדייר המנוח הגישו הליך מקוצר לפינוי בנו של השוכר, שסירב לפנות את הדירה לאחר מות אמו. הבן טען כי הוא דייר מוגן, אך הבעלים טענו כי הוא אינו עומד בתנאים הנדרשים בחוק. בית המשפט בחן שתי שאלות: האחת, האם הנאשם התגורר בדירה לפחות שישה חודשים לאחר מות אביו; שנית, האם הייתה לנתבע דירה נוספת לגור בה, בהינתן שהייתה בבעלותו המשותפת דירה אחרת. בית המשפט מצא כי טענת הנתבע כי התגורר בדירה לפני מות אביו אינה משכנעת, וכי הוא לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו. בנוסף, קבע בית המשפט כי הנתבע לא הוכיח כי חסרה לו דירה נוספת למגורים, שכן הוא היה בעלים משותף של דירה אחרת ולא ניתק את זיקתו אליה. לפיכך, קבע בית המשפט כי הנתבע אינו זכאי להיות דייר מוגן והורה לו לפנות את הדירה, ונתן לו עד ספטמבר 2004 לעשות כן. לבעלים נפסקו 7,000 ש"ח הוצאות והוצאות משפט.