רמ"ש 20326-06-24

תקציר

המבקשת ביקשה מבית המשפט לחייב את המשיב להעמיד ערבות כספית לכיסוי הוצאות עתידיות, שכן המשיב הינו אזרח זר ואינו מחזיק בנכסים כלשהם בתחומי המדינה. המבקש טען כי חוסר יכולתו של המשיב לכסות הוצאות פוטנציאליות עלול לפגוע בזכותו של המבקש להשבת הוצאות אלה אם התביעה שהגיש המשיב תידחה. עם זאת, בית המשפט דחה את הבקשה, תוך שהוא מצטט פסיקה המרתיעה מפני הגבלת הגישה לערכאות בכך שהיא מחייבת תובעים לספק ערבויות כספיות, למעט בנסיבות חריגות. הואיל והמשיבים הם תושבי קבע שמרכז חייהם בישראל, לא ראה בית המשפט סיכון לשלילת מעמדם ועל כן לא מצא לנכון לסטות מן הכלל. זאת ועוד, בית המשפט מצא את טענות המבקש בדבר יכולותיו הכלכליות של המשיב סותרות ובלתי משכנעות. באשר לסיכויי הצלחת תביעת המשיב, ציין בית המשפט כי הערכת סיכויי התיק בשלב כה מוקדם היא קשה מטבעה, במיוחד כאשר היא מבוססת על טענות עובדתיות. בית המשפט הדגיש כי השיהוי של המבקש בהגשת הבקשה, כשבעה חודשים לאחר הגשת התביעה, תרם אף הוא להחלטה, והפך את הבקשה לבלתי סבירה ופחות מידתית. נוכח העובדה שבית משפט קמא לא מצא כי הטענה בלתי סבירה, ובהתחשב במכלול נסיבות המקרה, החליטה ערכאת הערעור שלא להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא ודחתה את בקשת רשות הערעור. המבקש חויב לכסות את הוצאותיו של המבקש, ויתרת הפיקדון תוחזר למבקש.