עמ"ש 29092-09-21

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במאבק משמורת וחלוקת רכוש בעקבות פירוק נישואין. פסק הדין החלקי של בית המשפט לענייני משפחה, מיום 18.6.2021, קבע את האישה כהורה העיקרי לארבעת ילדיהם של בני הזוג והתווה הסדרי שהות זמניים של הילדים עם אביהם, תוך קביעת הסכום שעל האב לשלם כמזונות וחלוקת נכסי הנדל"ן של בני הזוג. הן האב והן האם הגישו ערעורים על פסק דין זה. האב טען כי האם הרחיקה ממנו את הילדים וכי בית המשפט היה צריך לפסוק לטובתו בעניין המשמורת או לכל הפחות להטיל עיצומים כספיים על האם בגין הפרת זמני השהייה. הוא גם ערער על החלטות ביניים שונות, כולל זו שהתירה לילדים לעבור לגור עם האם. האם, לעומת זאת, טענה כי פסק דינו של בית המשפט מבוסס היטב ויש לקיימו. היא הציגה ראיות להתנהגותו האלימה ולהסתה של האב כלפיה, והדגישה כי סירובם של הילדים לקיים עמו קשר נרחב לא נבע ממעשיה אלא נבע מהתנהלותו של האב עצמו. ערכאת הערעור, לאחר בחינה מקיפה של הראיות והעדויות, לא מצאה עילה להתערב בפסק דינו המנומק היטב של בית משפט קמא. בית המשפט הדגיש כי סירובו של האב לעזוב את בית הנישואין ועמדתו הבלתי מתפשרת הביאו להתרחקות הילדים, ונראה כי הוא לא היה מודע לתרומתו למצב. אנשי המקצוע המעורבים בתיק לא מצאו כל ניכור הורי מצד היולדת, ובית המשפט הסכים עם הערכתם. אשר לתביעת הרכוש, אישרה ערכאת הערעור גם את פסק דינו של בית משפט קמא. האב טען כי נכסים מסוימים היו צריכים להיות מוחרגים מיתרת המשאבים, כולל חברה בבעלותו וחשבון השקעות אצל אביו. עם זאת, בית המשפט הסכים עם נימוקיו של בית משפט קמא כי נכסים אלה צריכים להיכלל ביתרה ולהתחלק בין הצדדים. בית המשפט ציין כי האב לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו ואף הצהיר הצהרות סותרות בנוגע לבעלות על חלק מהנכסים. משכך, דחתה ערכאת הערעור את שני הערעורים, תוך שהיא מדגישה כי האב אחראי לעיכובים בהליכים וכי אין להעניש את האם בגינם. בית המשפט גם הורה לאב לשלם את הוצאות המשפט של האם, בסך 50,000 ₪, והתיר את פרסום פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים.