עב"ל 1037/00

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על פסק דין קודם של בית הדין האזורי בתל אביב. המערער, סטולוב יהודה, שרברב העובד באתר בנייה, טען כי יש להכיר באוטם שריר הלב שלו ביום 4.5.97 כתאונת עבודה. החלטת בית הדין האזורי צידדה במשיב, המוסד לביטוח לאומי, בנימוק של היעדר ראיות לאירוע חריג, קריטריון חיוני להכרה באוטם כקשור לעבודה. בערעור לבית המשפט העליון נטען כי היה חוסר תיאום באתר הבנייה, מה שהוביל למצוקה נפשית חריגה ולמתח נפשי עבור המערער. עם זאת, בית המשפט העליון הסכים עם ממצאי בית המשפט המחוזי, והדגיש כי לחץ נפשי חריג חייב להיבחן באופן סובייקטיבי ולהיתמך בראיות אובייקטיביות, שהיו חסרות במקרה זה. בית המשפט בחר שלא להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, מה גם שהמערער לא הזכיר את המטרד הנטען בעבודה במהלך טיפולו הרפואי או בתביעתו למוסד לביטוח לאומי. ללא הוכחה מוצקה לאירוע חריג, הערעור נדחה, ופסק הדין הקודם אושר. החלטה זו התקבלה על סמך הטיעונים שהוצגו בכתב על ידי שני הצדדים וניתנה ללא נוכחות פיזית של הצדדים המעורבים.