ע"א 7702/98

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לניכויי מס ולערעורם של שני עוסקים הרשומים בישראל. הערעורים נובעים מפסקי דין שניתנו בבית המשפט המחוזי בנוגע ליכולתם של העוסקים לנכות מס תשומות. הזכות לנכות מס מעוגנת בסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף, הקובע כי עוסקים יכולים לנכות מס תשומות בתוך שישה חודשים מיום הוצאת חשבוניות המס. בעקבות הסכמים בין ישראל לרשות הפלסטינית הוקמה בשטחים מערכת מס נפרדת וסוחרים פלסטינים נדרשו לשלם מס לרשות הפלסטינית. כדי לשמור על יחסי המסחר הוקם מנגנון חשבונאי לעוסקים ישראלים ופלסטינים, שדרש תיעוד מיוחד על חשבוניות. סעיף 38(ג) לחוק המס תוקן כך שיכלול הוראות לגבי עסקאות מעורבות אלה, ויאפשר ניכוי מס ששולם לעוסקים פלסטינים, אך רק בהתקיים תנאים מסוימים. המערערים טענו כי תחולתן הרטרואקטיבית של התקנות פוגעת בזכויות הקניין שלהם וכי מסגרת הזמן להגשת דוחות אינה סבירה. עם זאת, בית המשפט מצא כי התקנות נועדו לאפשר לעוסקים לממש את זכויותיהם לפי סעיף 38(ג) וכי הזמן המוקצב להגשת דוחות הוא סביר. בנוסף, ציין בית המשפט כי המערערים לא הגישו את הדוחות הנדרשים בתוך התקופות המפורטות וכי מינהל מס ערך מוסף גילה גמישות במועדים. פסק הדין דוחה את שני הערעורים, ומציין כי למערערים ניתנה הזדמנות מספקת לעמוד בדרישות וכי פסקי דינו של בית המשפט המחוזי היו ראויים. השופטת ט' שטרסברג-כהן, השופטת י' אנגלרד והשופט ריבלין מסכימים עם הכרעת הדין.