עמ"נ 21853-09-11

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור בדבר סיווגו מחדש של נכס בנוי, תוך שהוא דוחה אותו ביחס לחיוב המערערת בגין קרקע תפוסה. השופט מצא כי סיווגו הקודם של הנכס כתעשייתי אינו ראוי, שכן בא כוח המערערת הודה כי הוא אינו משמש לתעשייה. השאלה המהותית בנוגע לסיווג הנכס התמקדה בשימוש בנכס, שהשופט הגיע למסקנה שהוא מחסן חלוקה. השופט חלק על האפיון של ועדת הערר את השימוש בנכס כפעילות שיווקית ומסחרית, שכן לא היו ראיות למשרדים, קופות רושמות או ביקורי לקוחות. במקום זאת, הנכס שימש כתחנת ביניים לחלוקת סחורות. השופטת קבעה כי הסיווג הראוי, המבוסס על התשתית העובדתית שנקבעה, הוא סיווג "שיורי" בצו הארנונה הרלוונטי. הסיבה לכך הייתה שהנכס לא התאים לקטגוריה ספציפית והסיווג התעשייתי הקודם לא היה הולם. עוד קבע השופט כי החזקתו של המערער בשטח מגודר של 608 מ"ר כקרקע תפוסה הייתה מוצדקת, שכן צו הארנונה הגדיר קרקע מגודרת כתפוסה. המערערים לא חלקו על הגדרה זו, וממצאי ועדת הערר אישרו את החזקתם במקרקעין ואת השימוש בהם. לפיכך, הערעור התקבל באופן חלקי, כאשר כל צד נשא בהוצאותיו שלו, והפיקדון של המערער הוחזר.