ע"א 276/73

תקציר

המקרה סובב סביב רוכב אופנוע שנפצע קשה בתאונת דרכים ונפגע במיוחד ברגלו השמאלית. התאונה אירעה כאשר נהג הרכב התהפך לנתיב נסיעתו של רוכב האופנוע. בית המשפט המחוזי מצא את שני הצדדים אחראים לתאונה וחילק את האחריות ביחס של 3:1, שלא היה שנוי במחלוקת בערעור. נקודות המחלוקת העיקריות בערעור היו לעניין חישוב הפיצויים המגיעים למערערת. בית המשפט העליון התייחס תחילה לתשלום בסך 2,772 ל"י ששילם מעסיקו של המערער להשלמת שכרו במהלך השנה שלאחר התאונה. הערכאה הנמוכה יותר ניכתה סכום זה מהפסד השתכרות העבר של המערער, אך בית המשפט העליון קבע כי ניכוי זה אינו חוקי שכן לא הוכח כי המערער היה חייב להחזיר תשלום זה למעסיקו. אולם, מאחר שמר ארידור, בא כוח המערערת, הסכים כי סכום זה ייפסק למעסיק, הניכוי נותר בעינו. הוצגו שתי סוגיות חדשות הנוגעות לניכוי תשלומי ביטוח לאומי מהפיצויים המגיעים למערערת. ראשית, הותר למערער להמיר חלק מקצבת הנכות שלו בתשלום חד פעמי לרכישת רכב. ניכוי תשלומי הפנסיה הגבוהים יותר שקיבלה המערערת לפני ההמרה, לעומת התשלומים המופחתים לאחר ההמרה, נקבע כבלתי חוקי. בית המשפט העליון קבע כי הניכוי צריך להתבסס על התשלומים שבוצעו בפועל ויש לבצעם, ולא על סכומים תיאורטיים. לפיכך, יש להוסיף לזכותו של המערער סכום של 7,341 ל"י. שנית, נקבע גם ניכוי "הוצאות שיקום" ששולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי על ידי הערכאה הנמוכה יותר, שכן הוצאות אלה נחשבות לגמלה שעל המערער להחזיר למוסד ולכן יש לנכותן מפיצוייו. אולם, מאחר שהמערער ביקש להוסיף סכום זה לתביעתו, התיר זאת בית המשפט העליון וניכה אותו מהסכום שנפסק. עוד קבע בית המשפט העליון כי על המערער לפצות באופן חלקי את עלות רכישת הרכב, בהתחשב בנכותו הפיזית ובצורך ברכב. בית המשפט טען, כי אין להטיל על המשיב אחריות לפגיעה באיכות חייו של המערער בכך שיאלץ אותו להשתמש בתחבורה ציבורית או ללכת ברגל, מה גם שכבר השתמש ברכב פרטי לפני התאונה. בית המשפט קבע סכום זה על 50,000 ל"י. לבסוף, בית המשפט העליון לא מצא כל הצדקה לטענות פרוצדורליות ומהותיות אחרות שהעלה מר ארידור ואישר את פסיקות הערכאה הנמוכה יותר בנושאים אלה. הערעור התקבל בחלקו, תוך ניכוי דמי המעסיק והוצאות שיקום, אך למערערת נפסק פיצוי נוסף בסך 7,341 ל"י וכן פיצוי חלקי בגין רכב, בסך כולל של 57,341 ל"י. פסק הדין ניתן ביום ט"ו בשבט תשל"ה (27.1.1975).