עב"ל 49669-11-12

תקציר

המוסד לביטוח לאומי ערער על שתי החלטות של בית הדין האזורי בנוגע להחלטתו להפסיק את תשלום קצבת השאירים לשתי אלמנות, גב' שפירא סטאר וגב' גורץ, שהפכו לידועות בציבור, ולחייבן להשיב להן תשלומים ששולמו להן מיום שהפכו לבני זוג ידועים בציבור. המכון ביסס את החלטותיו על סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי, המאפשר למוסד לדרוש השבת סכומים ששולמו שלא כדין, ועל פרשת בוארון, שקבעה כי ידועים בציבור אינם זכאים להמשך תשלום קצבת שאירים. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המבוטחים וקבע כי החלטות המכון בנוגע להחזר תשלומים שבוצעו שנים קודם לכן אינן יכולות לעמוד, נוכח התנהלות המכון ומדיניותו לאורך השנים, אשר נמצא כי תרמו ליצירת החוב. בית המשפט קבע כי המכון יכול לדרוש החזר תשלומים ששולמו רק לאחר שהמבוטחים קיבלו הודעה על שינוי הפוליסה, או לחילופין, לאחר פסק הדין בעניין Boaron, שהבהיר את הדין בנושא. המכון ערער על החלטות בית הדין האזורי וטען כי מדיניות הזכאות לקצבת שאירים לבני זוג ידועים בציבור לא השתנתה במהלך השנים, וכי בית המשפט המחוזי טעה בעניין זה. בית הדין לערעורים בחן את כל החומר שהוצג ומצא כי התמונה העובדתית תומכת בממצאי בית הדין האזורי בנוגע למדיניות המכון ולהתנהלותו. נמצא כי מדיניות המכון בנוגע לקצבת שאירים לבני זוג ידועים בציבור השתנתה בין השנים 2003 ל-2004, וכי המכון לא הוציא הודעות פומביות או ספציפיות למבוטחים בדבר שינוי זה, ואף לא התחייב המבוטח להודיע למוסד על היותם ידועים בציבור. נוכח התנהלות המכון וחוסר הבהירות באשר להשלכות המשפטיות של הפיכתם של בני זוג לידועים בציבור, קבע בית המשפט כי החלטות המכון לחייב את המבוטחים להשיב תשלומים ששולמו מיום שהפכו לבני זוג ידועים בציבור אינן הוגנות ואינן יכולות לעמוד. עם זאת, בית המשפט ציין כי קביעה זו אינה חלה על מקרים בהם הוכח חוסר תום לב של האלמנה. באשר למועדים מהם יכול היה המכון לחייב את המבוטחים בהחזר התשלומים, הסכים בית המשפט עם קביעת בית המשפט המחוזי כי המועד הרלוונטי לגב' שפירא סטאר היה פברואר 2007, מועד פנייתה לראשונה בנושא, ולגב' גירץ נקבע המועד כמאי 2007. בית המשפט הדגיש כי המכון יכול לדרוש החזר עבור תשלומים שבוצעו לאחר מועדים אלה. לבסוף, ערעור המכון בעניינה של גב' שפירא סטאר נדחה, ערעורה של גב' גירץ התקבל, והמכון חויב לשלם לכל מבוטח 7,500 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין.