ת"א 1712-09-19

תקציר

בפסק דין זה פסק בית המשפט לטובת הנתבעת, הולמס פלייס, בתביעה שהוגשה על ידי חבר חדר כושר שלקה בדום לב במהלך אימון. התובע טען כי צוות חדר הכושר התרשל בטיפול בו לאחר שהתמוטט, מה שהוביל לנזק נוירולוגי ונפשי. באופן ספציפי, התובע טען כי הצוות היה צריך להתערב בטיפול שניתן על ידי שני מתאמנים אחרים בחדר הכושר עם הכשרה רפואית כלשהי ולחבר אותו לדפיברילטור, שהיה מונע את פציעותיו. עם זאת, בית המשפט מצא כי הצוות פעל בסבירות ובתבונה בכך שהשאיר את הטיפול לאנשים מיומנים יותר שנכחו במקום, וכי לא היה קשר סיבתי בין פעולות הצוות לבין נזקו של התובע. החלטת הצוות התבססה על הערכת המצב ועל אמונם במומחיותם לכאורה של המטפלים. בנוסף, מהראיות עולה כי התובע סבל בתחילה מהפרעת קצב חמורה פחות, שהתפתחה לפרפור חדרים רגעים ספורים לפני הגעת אנשי הרפואה. לו היה התובע מחובר לדפיברילטור מוקדם יותר, ייתכן שהוא היה מזהה את הפרעת הקצב ומונע את התוצאה החמורה יותר, אך מחדל הצוות בכך לא היה רשלני. היעדר נוהל פורמלי למקרי חירום רפואיים והכשרת הצוות לא נחשבו לרשלנות, שכן פעולות הצוות היו סבירות בנסיבות העניין. למרות שהתביעה נדחתה, בית המשפט עדיין העריך את נזקי התובע לצורך התייחסות עתידית. לתובע נגרמה נכות רפואית בשיעור של 71.65%, הכוללת בין היתר ליקויים לבביים, קוגניטיביים ושכליים. נכות זו פגעה משמעותית ביכולתו לעבוד, והביאה לירידה של 50% בכושר ההשתכרות. בית המשפט פסק לו גם פיצויים בגין הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד, כאב וסבל, וסיוע מאחרים במהלך החלמתו. מכבי, קופת החולים של התובעת, קיבלה סכום מופחת עבור הטיפולים שהעניקה לתובע, שכן חלק מההוצאות הנתבעות לא היו קשורות לאירוע. התובעים חויבו לשלם את הוצאות המשפט של הנתבעת ואת דמי השכירות, בסך 100,000 ₪, שיחולקו ביניהם שווה בשווה.