ע"א 2992/02

תקציר

השופט, זאב המר, דחה את בקשת המערער לראיות נוספות, וקבע כי לא התקיימו התנאים המצדיקים זאת. השופט פסק גם על תדפיס מרשם האוכלוסין, וקבע כי למערער ניתנה הזדמנות לעיין בעדות השקר במהלך הדיון ולפנות למרשם האוכלוסין. באשר למקרה שנדון בפני בית הדין הרבני, ציין השופט כי היה על המערער להחזיק בראיות רלוונטיות אך לא הצליח להמציאן, וחשיבותו של עניין זה מוגזמת. השופט אישר את קביעתו של בית משפט קמא כי מסמך מיום 7.8.94 מהווה הסכם מחייב בין הצדדים. לאחר מכן התייחסה השופטת לטענות הצדדים על הפרת חוזה וקבעה כי שני הצדדים לא עמדו בהתחייבויותיהם. השופטת הסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא כי הימנעותם של המשיבים מלהוכיח את שווי המונטאז'ים משמעה שלא הוכיחו כל נזק. השופט פסק גם בעניין אי מיצוי הזכויות, וקבע כי המערער לא ממצה את זכויותיו בתיקי ההוצאה לפועל כנדרש בהסכם. באשר לסכום החובות שנגבו בתיקי ההוצאה לפועל, החליטה השופטת כי יש לקבוע את השווי על 150,000 ₪, ולא על מלוא הסכום הנתבע על ידי המשיבים. שיעור חובו של המערער בחוב המשיבים נקבע על 1/3, והמשיבים נמצאו חייבים בתשלום למערערת פיצוי מוסכם בסך 33,333$. השופט ביטל את קביעתו האופרטיבית של בית משפט קמא וביטל את הוראתו לסגור את תיק ההוצאה לפועל, ובכך התיר למערער להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל. תביעת המערער להוצאות בבית משפט קמא בטלה, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים בערכאת הערעור בשל הטענות המיותרות והבלתי מבוססות שהוצגו. לבסוף הורה השופט כי העתק מפסק הדין יימסר לבאי כוח הצדדים.