ע"פ 482/87

תקציר

בית המשפט העליון פסק בשני ערעורים נפרדים, שניהם נוגעים לעסקאות סמים. המערער מס' 1, גזי חקאק, הורשע על סמך עדותה של מרים זגל, שפעלה כבלדרית סמים, והמערער מס' 2, איברהים עוטר, צוין בהודעתה, כספק הסמים. זגל סירבה להעיד בבית המשפט, והודעתה בכתב במשטרה התקבלה כראיה לפי סעיף 10א(ב) לפקודת הראיות, והובילה להרשעת שני המערערים במשפטם. הערעורים מערערים על השימוש בהודעתו של זגל כראיה. בית המשפט העליון קבע כי לבית משפט קמא היה יסוד מספיק לקבל את גרסתה של זגל, שכן הנסיבות הצביעו על שימוש באמצעים פסולים כדי להניא אותה מלהעיד, אם כי לא ניתן להוכיח את זהות האשמים. חשש הנובע מגורמים חיצוניים, כפי שעולה משיחותיה עם אסירים אחרים, הצדיק את השימוש בסעיף 10א(ב). בכך אושרו הרשעותיהם של שני המערערים. בנוסף, נשמרו גם עונשי תשע שנות המאסר שנגזרו על כל אחד מהמערערים, בהיותם סבירים ועולים בקנה אחד עם העונשים שניתנו לשותפים אחרים בסחר הסמים. לפיכך דחה בית המשפט העליון את שני הערעורים על ההרשעה וגזר הדין.