ע"פ 501/93

תקציר

הערעור עסק במקרה שבו אלכסנדר בורוכוב, אזמט פרדזב ופיטר אבדרחמנוב נשפטו על השתתפות בשוד בתים אלים נגד נשים המתגוררות בגפן. פרדזב עמד בפני אישומים נוספים של אונס. שלושתם הודו באשמה והורשעו על סמך הודאותיהם. בית המשפט המחוזי הטיל עונשים שונים: בורוכוב קיבל שש שנות מאסר, עבדרחמנוב שלוש שנים ופרדזב אחת עשרה שנים. המדינה ערערה על הקלת העונשים של בורוכוב ועבדרחמנוב, אך לא של פרדזב. בינתיים, בורוכוב ופרדזב ערערו על גזר דינם בחומרה מופרזת. בבחינת המקרה, בית המשפט הכיר בחומרת העבירות, שבוצעו תוך אלימות וניצול פגיעותם של הקורבנות. בית משפט קמא נתן תחילה משקל משמעותי לצעירותם של הנאשמים ולמעמד ההגירה האחרון, שיקולים שנחשבו מקלים יתר על המידה. בסופו של דבר, הערעורים על הפחתת עונשם של בורוכוב ופרדזב נדחו. עם זאת, גם העתירה להחמרת עונשו של אבדרחמנוב נדחתה בשל עיכובים פרוצדורליים שהביאו לשחרורו לאחר שריצה שני שלישים מתקופת מאסרו. עונשו של בורוכוב הוגדל בצניעות לשבע וחצי שנים, אך נותר קל יחסית בהתחשב בכך שלא הפר את האיזון עם עונשו של פרדזב, שעליו לא ערערה המדינה. ההחלטה נועדה לשקף את חומרת העבירות תוך הקפדה על הגינות פרוצדורלית.