דב"ע נה/84-3

תקציר

פסק הדין מתאר את דחיית תביעתו של עובד כנגד מעסיקו לשעבר. העובד טען, כי חוזה העסקתו לתקופה קצובה, שחודש מעת לעת לשנתיים, הוארך מינואר 1990 בשנתיים נוספות וכי פיטוריו בתקופה זו מהווים הפרת חוזה. החברה, לעומת זאת, טענה כי החוזה הפך פתוח לאחר תום התקופה הקצובה. בית הדין האזורי דחה את טענת העובד, תוך שהוא מציין היעדר סעיף הארכה אוטומטי בהסכם האחרון שנחתם וראיות נוספות המצביעות על חוזה ללא הגבלת זמן. העובד ערער על החלטה זו, אך הערעור לא צלח. בית הדין מצא כי חוזי העבודה לא קבעו הארכה אוטומטית לשנתיים וכי נטל ההוכחה לחוזה לתקופה קצובה מוטל על העובד, שלא התקיים. כמו כן, בית הדין אישר את קביעת בית הדין האזורי כי החברה לא פעלה בחוסר תום לב בנוגע לפיטורי העובד וכי החובה למצוא לו תפקיד מתאים אחר היא באחריותה של חברה אחרת בקבוצה. בעקבות זאת נדחה הערעור, והעובד חויב לשלם לחברה הוצאות בסך 4,000 שקל.