ת"פ 16315-01-22

תקציר

בסדר גמור, הנה ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעקרונות משפטיים ובחידושים, ומבוסס אך ורק על המידע שסיפקת: **ניתוח משפטי – פסק דין ת"פ 16315-01-22 מדינת ישראל נ' גולדשמיט** **מבוא:** החלטה זו עוסקת בגזר דין בעניינו של שי גולדשמיט, שהורשע, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של תקיפת בן זוג (סעיף 382(ב) לחוק העונשין) וריבוי עבירות איומים (סעיף 192 לחוק העונשין). פסק הדין עוסק בשאלת ביטול ההרשעה, קביעת מתחם עונש הולם, ובסופו של דבר, בגזירת הדין. **1. סוגיית ביטול ההרשעה – הלכת כתב ו"מקבילית הכוחות":** * **העיקרון והחריג:** בית המשפט מדגיש את הכלל לפיו "מי שהוכחה אשמתו, יש להרשיעו בדין" (סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי), ומציין כי חריגה מכלל זה תעשה רק במקרים "החריגים שבחריגים" מכוח סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי. * **הלכת כתב:** בית המשפט מאמץ את הלכת כתב (ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל), הקובעת שני תנאים מצטברים לביטול הרשעה: 1. **פגיעה חמורה בשיקום הנאשם:** ההרשעה צריכה לפגוע באופן משמעותי בשיקום הנאשם. 2. **סוג העבירה המאפשר ויתור על הרשעה:** סוג העבירה ונסיבות ביצועה צריכים לאפשר לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים (כגון גמול והרתעה). * **"מקבילית הכוחות":** בית המשפט מבהיר כי בין שני התנאים הללו מתקיים יחס של "מקבילית כוחות". משמעות הדבר היא שככל שהעבירה חמורה יותר או שבוצעה בנסיבות חמורות, כך יידרש שהפגיעה בשיקום תהיה משמעותית יותר כדי להצדיק ביטול הרשעה. במקרה של עבירות חמורות, נסיבות אישיות משמעותיות לא יועילו לביטול הרשעה. * **"מבט ממעוף הציפור":** בנוסף לבחינה הדקדקנית של שני התנאים, על בית המשפט להשקיף על התמונה הרחבה ולשאול האם הנזק לנאשם הוא כה משמעותי ובלתי נסבל עד שהוא גובר על האינטרס הציבורי בהרשעה. * **החלת ההלכה על המקרה:** * **התנאי הראשון (סוג העבירה):** בית המשפט קובע באופן נחרץ כי עבירות אלימות בין בני זוג (תקיפה) ואיומים ברצח, במיוחד כשהם מתמשכים, הינן עבירות חמורות שאינן מאפשרות ויתור על הרשעה מבלי לפגוע בשיקולי ענישה אחרים. הוא מסתמך על פסיקות עדכניות (כגון עניין ריאבנקו ועניין אחדות) המדגישות את חומרתן המיוחדת של עבירות אלימות במשפחה ואת הצורך בהרתעה אפקטיבית. בית המשפט מדגיש במיוחד את הוראת החוק המכפילה את עונש התקיפה כלפי בן משפחה, כמבטאת את "שאת נפש" החברה כלפי תופעות אלו. * **התנאי השני (פגיעה בשיקום):** בית המשפט קובע כי הנאשם לא הוכיח כי ההרשעה תגרום לו לנזק קונקרטי וממשי. הוא דוחה את טענות ההגנה בדבר פגיעה אפשרית בנסיעות עבודה לארה"ב, עבודה מול גופים ביטחוניים, או ביטול רישיון הטסת כטב"מים, משום שאלו לא גובו בראיות משכנעות. בית המשפט מדגיש כי לא ניתן להסתפק בתרחישים תיאורטיים, וכי יש להוכיח נזק ייחודי ואישי, ולא את הנזק הטבעי הנלווה לכל הרשעה. כמו כן, כאשר קיימת סמכות שקול דעת לרשות מנהלית (כמו במקרה של רישיונות טיס), לא נוצרת פגיעה חמורה בשיקום המצדיקה ביטול הרשעה. **2. דוקטרינת "הגנה מן הצדק" וחלוף הזמן:** * **היחס לביטול הרשעה:** בית המשפט דן בטענת הסנגור בדבר חלוף הזמן (כ-5 שנים) כאילוצי "הגנה מן הצדק" (defense of stale prosecution). הוא מודה כי דוקטרינה זו יכולה להשפיע על קביעת מתחם העונש ואף, במקרים חריגים, על ביטול הרשעה. * **החלתה על המקרה:** בית המשפט דוחה את הטענה זו במקרה הנדון, תוך שהוא מצביע על כך שכתב האישום הוגש תוך זמן סביר לאחר המעשים, וכי עיקר השיהוי נבע מבקשות חוזרות ונשנות של הנאשם עצמו להסדר טיעון, וכן מדחיות לבקשת שירות המבחן. בכך, הנאשם אינו יכול "לאחוז את החבל משני קצותיו" ולטעון כעת לשיהוי. **3. קביעת מתחם העונש ההולם:** * **הפרשיה העבריינית:** בית המשפט קובע כי מדובר ב"פרשיה עבריינית אחת" בשל הקשר ההדוק בין המעשים, סמיכות הזמנים, זהות המתלוננת, הרקע וההקשר. זהו עיקרון משפטי חשוב המאפשר להתייחס למכלול המעשים כאירוע אחד לצורך קביעת הענישה, תוך התחשבות בריבוי המעשים. * **ערכים חברתיים מוגנים:** בית המשפט מפרט את הערכים החברתיים שנפגעו: שלמות הגוף והנפש, אוטונומיית האדם, כבוד, שלוות נפש, והזכות לחיים ללא פחד. הוא מדגיש את המשמעות המיוחדת של פגיעה בערכים אלו במסגרת המשפחה. * **טעמי חומרה:** * **אופי העבירות:** תקיפת בת זוג ואיומים ברצח – עבירות שהחברה רואה בחומרה יתרה. * **המסגרת המשפחתית:** אלימות בתוך המשפחה נתפסת כחמורה במיוחד, שכן היא פוגעת ב"בית-מבצר" ובאמון הדדי. * **החמרה חוקית:** אזכור סעיף 382(ב) לחוק העונשין המכפיל את עונש התקיפה כלפי בן משפחה. * **נסיבות התקיפה:** הכנסת אצבעות לעיניים – מעשה שפגע פיזית וגרם לחבלות. * **נסיבות האיומים:** איומים קונקרטיים בחיי המתלוננת ("אשחט אותך", "אדקור אותך בלב"), ריבוי האיומים לאורך זמן, והיקף האיומים (הורס חיים, שובר שיניים וכו'). * **רקע החוב:** האיומים נסובו סביב חוב כספי כלפי הוריו של הנאשם. * **טעמי קולא:** * **תקיפה:** ספונטניות, על רקע ויכוח בנוגע לילדים, קבלת פרצופים הדדית. * **איומים:** הודעות כתובות (פחות חמורות מאיומים פנים אל פנים), למרות חומרת התוכן. * **מדיניות הענישה הנהוגה:** בית המשפט מנתח פסיקות קודמות במקרים דומים של תקיפת בת זוג וריבוי איומים, ומציין כי בתי המשפט נוטים להטיל עונשי מאסר קצרים, לריצוי בעבודות שירות או בפועל. הוא מביא דוגמאות ספציפיות של מקרים בהם נגזרו עונשים שונים, הממחישות את טווח הענישה. * **קביעת המתחם:** בהתבסס על כל האמור, בית המשפט קובע מתחם עונש הולם הנע בין "מאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית, לרבות פיצוי למתלוננת". **4. מיקום הנאשם בתוך המתחם:** * **שיקולים לקולא:** * **הודאה:** חסכון בזמן שיפוטי. * **חרטה והבעת צער:** לצד אמפתיה למתלוננת. * **היעדר עבר פלילי:** הסתבכות ראשונה עם החוק. * **אי פתיחת תיקים חדשים:** מאז ביצוע העבירות. * **פנייה לטיפול:** התמדה ושיתוף פעולה, הערכה כי אינו זקוק לטיפול נוסף. * **חלוף זמן:** כ-5 שנים מביצוע העבירות. * **חשש מפגיעה בילדים ובמצב הכלכלי:** נסיבות חיים אישיות. * **שיקולים לחומרה:** * **חומרת העבירות:** תקיפה ואיומים סדרתיים. * **פגיעה בערכים מוגנים:** במיוחד במסגרת המשפחתית. * **תסקירי שירות המבחן:** גורמי סיכון שזוהו (נוקשות מחשבתית, דימוי עצמי נמוך, מחלוקות בגירושין). * **התנהלות הנאשם:** חוסר התייחסות מספקת לחלק מהסיכונים שזוהו בתסקירים. * **התייחסות להמלצת שירות המבחן:** בית המשפט אינו מאמץ את המלצת שירות המבחן להטיל צו של"צ בלבד, ומסביר זאת בכמה סיבות: 1. **חריגה ממתחם העונש:** ההמלצה נמוכה מהמתחם שנקבע, ואין שיקולים המצדיקים סטייה כזו. 2. **שיקולים רחבים יותר:** המלצת שירות המבחן מתמקדת בשיקום, בעוד בית המשפט צריך לשקול גם הלימה, גמול והרתעה (כולל הרתעת הרבים). 3. **קשיים בהמלצה:** חוסר התייחסות מספקת לחומרת האיומים, לריבוי העבירות, ולשינוי במוקדי סיכון. 4. **חוסר הלימה:** ענישה של של"צ אינה הולמת את חומרת העבירות. * **מיקום סופי:** לאחר איזון השיקולים, בית המשפט ממקם את הנאשם "ברף התחתון של מתחם העונש ההולם". **5. גזר הדין:** * **מאסר לריצוי בעבודות שירות:** 60 ימי מאסר, אשר ירוצו בעבודות שירות. * **מאסר על תנאי:** * 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, למניעת עבירות אלימות מסוג פשע ועבירות איומים. * 4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, למניעת עבירות אלימות מסוג עוון. * **התחייבות כספית:** 5,000 ₪ למשך שנתיים. * **פיצוי למתלוננת:** 2,000 ₪. * **הנחיות מיוחדות לעבודות שירות:** בית המשפט מפרט הנחיות קפדניות הנוגעות להתייצבות, בדיקות שתן לסמים, איסור צריכת אלכוהול, והשלכות אי-מילוי התנאים (הפסקת העבודות וריצוי מאסר בפועל). **עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **החלת דוקטרינת "מקבילית הכוחות" בביטול הרשעה:** בית המשפט מיישם באופן מעמיק את הלכת כתב, ומדגיש את הקשר ההדדי בין חומרת העבירה לבין הפגיעה הנדרשת בשיקום לצורך ביטול הרשעה. 2. **הדגשת חומרת עבירות אלימות במשפחה:** פסק הדין מחזק את המגמה בפסיקה הרואה באלימות בתוך המשפחה עבירה חמורה במיוחד, המחייבת ענישה מרתיעה, תוך התבססות על הוראות חוק והלכות עליונות. 3. **הגדרת "פרשיה עבריינית אחת":** קביעה זו מאפשרת בחינה הוליסטית של מכלול מעשי הנאשם לצורך קביעת מתחם עונש, תוך התחשבות בריבוי המעשים. 4. **פרשנות שאלת "הנזק הקונקרטי" בביטול הרשעה:** בית המשפט מקפיד על דרישה להוכחת נזק ממשי ומוחשי, ולא תרחישים תיאורטיים, ודוחה טענות שאינן מגובות בראיות. 5. **ביקורת על המלצות שירות המבחן:** בית המשפט מראה כיצד הוא מעריך את המלצות שירות המבחן, תוך שהוא דוחה המלצה במקרה זה, ומסביר את שיקוליו בכך שההמלצה אינה עולה בקנה אחד עם שיקולי ההלימה, הגמול וההרתעה, ואינה מתייחסת במלואן לחומרת העבירות. 6. **פירוט הנחיות ריצוי עבודות שירות:** בית המשפט מפרט הנחיות קפדניות לתנאי ריצוי עבודות שירות, המבהירות לנאשם את חומרת המעמד ואת ההשלכות של הפרת התנאים, ובכך מעצים את האפקט ההרתעתי של העונש. 7. **שילוב שיקולי הרתעה לצד שיקום:** למרות ההתחשבות בשיקום הנאשם (טיפול, חרטה, היעדר עבר פלילי), בית המשפט קובע עונש הכולל מאסר (גם אם בעבודות שירות) ומאסרים על תנאי, כדי להגשים את מטרות הגמול וההרתעה. לסיכום, פסק הדין מדגים בחינה מעמיקה של נסיבות המקרה, יישום קפדני של עקרונות משפטיים מושרשים, והתייחסות מורכבת לאיזון בין שיקולי הענישה השונים, תוך שימת דגש על חומרת עבירות האלימות במשפחה.