תא"מ 1301-05-13

תקציר

המקרה סובב סביב טענה לאפליה על רקע לאומי, בנוגע למדיניות רשימת האורחים של המועדון. התובע, שהוא ממוצא ערבי, טען כי המועדון הפלה אותו לרעה בכך שסירב לכניסתו בשל אזרחותו. עם זאת, השופט פסק לטובת הנאשמים. בפסק הדין נכתב כי טענת הנתבעים להגבלת גיל 30-35 למסיבה לא הוסתרה, ויש די ראיות להוכיח זאת, לרבות עדויות של עדים רבים וסרט שהגיש התובע. עוד עולה מהסרט כי המארחת מאמתת את זהות האורחים כדי לבדוק את גילם, מה שתומך בגרסת הנאשמים לאירועים. התובעת לא הביאה ראיות לכך שהמועדון איפשר כניסת אורחים צעירים שאינם ערבים, או שהמארחת ביררה לגבי עילות האפליה כמפורט בחוק. יתר על כן, התנהגותו של התובע הייתה חשודה ואינה עולה בקנה אחד עם זו של בליינים קבועים, מה שגרם למארחת להאמין כי אין לו כל כוונה להיכנס למועדון. התובע לא הוכיח כי מוצאו הערבי היה ידוע למארחת, שהעידה כי לא מימשה את אזרחותו ורק מנעה את כניסתו משום שלא היה ברשימת האורחים. הנתבעים סיפקו גם הסבר סביר לרשימת האורחים, דהיינו, מגבלת גיל, והצורך לעיין בתעודות זהות לצורך אימות. מאחר והתובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, התביעה נדחית, והתובע חויב בהוצאות משפט הנתבעים.