ע"א 5302/93

תקציר

במקרה דנן, בחן בית המשפט את אחריותו של בנק מסד למסירת מידע רשלני פוטנציאלי לבנק הפועלים, אשר היה מיועד ללקוח, לויט. בית המשפט קבע כי לויט לא ביקש את המידע הכספי מבנק הפועלים בנוגע למרכבה, צורית וצאירי; במקום זאת, הבנק רדף אחר מידע זה באופן עצמאי. כתוצאה מכך בוטל פסק הדין נגד בנק מסד, ולמעשה דחה את תביעתו של לויט נגדו, אך הותיר על כנו את פסק הדין נגד מרכבה, צורית ויאנג. לשופטת ביניש, אף שהסכימה עם תוצאה זו, היה רציונל שונה, בקובעה כי בנק מסד חב ללויט חובת זהירות בין אם הבקשה הוגשה על ידי הבנק ובין אם על ידי הלקוח. עם זאת, הוא לא מצא קשר סיבתי בין הפרת הבנק לבין נזק כלשהו שנגרם ללויט, וציין כי לויט כבר התחייב לחוזה לפני קבלת המידע ולא הסתמך עליו בקבלת החלטותיו. השופטת ט' שטרסברג-כהן הסכימה כי לבנק מסד חלה חובת זהירות כלפי לויט, והדגישה כי טיב היחסים בין הבנקים לבין לויט היה קרוב דיו כדי לבסס חבות פוטנציאלית. עם זאת, היעדר סיבתיות מוכחת בין הפרת החובה לבין כל נזק שנגרם כתוצאה מכך הביא להצלחת הערעור, כאשר לויט חויב לשלם לבנק מסד שכר טרחה. פסק הדין ניתן ביום 18.9.97.