עת"מ 14485-09-13

תקציר

בבעלות העותרת מפעל לציפוי וגלוון של מתכות. המפעל פולט מזהמים לאוויר ולכן נדרש על פי חוק לקבל היתר פליטה. העותרת לא הגישה בקשה במועד להיתר האמור, והמשיכה להפעיל את המפעל ללא ההיתר הנדרש במשך כעשרה חודשים. כתוצאה מכך, הטיל המשיב על העותר עיצום כספי גדול, שלטענת העותר יש לבטלו, או לחילופין להפחיתו ולפרוסו לתשלומים. העותרת טוענת כי בהכנת הבקשה הושקעו מאמצים ומשאבים רבים וכי העיכוב נגרם על ידי חברת ייעוץ חיצונית שהעותרת שכרה לצורך טיפול בהליך הגשת הבקשה. עוד טוענת העותרת כי העיצום הכספי אינו סביר, כי הוא משקף אכיפה בררנית, וכי הוא הוטל ללא זכות טיעון או שימוע של ממש. בנוסף, טוענת העותרת כי יש להפחית עוד יותר את סכום העיצום בהתאם למחזור השנתי של החברה, או לכל הפחות לפרוס אותו על פני תשלומים, שכן הסכום הנוכחי יגרום לפגיעה קשה בפעילות החברה. בית המשפט דחה את העתירה, ולא מצא עילה המצדיקה התערבות בהחלטת המשיב. האחריות לקיום החוק מוטלת על העותר, והנסיבות שהובילו להפרה אינן מצדיקות את ביטול העיצום הכספי. זאת ועוד, פרשנותה של העותרת לחוק בדבר הפחתת הסנקציה על בסיס מחזור שנתי נמצאה שגויה. בית המשפט דחה גם את טענת האכיפה הבררנית ומצא כי ניתנה לעותרת הזדמנות לטעון את טענותיה. בית המשפט ציין כי הסנקציה אינה פלילית במהותה ואינה דורשת יסוד נפשי. בסופו של דבר, בית המשפט לא מצא פגם בהחלטתו של המשיב להטיל את העיצום הכספי והורה לעותרת לשלם 15,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.