ע"מ 1221/04

תקציר

המערערת, שהועסקה על ידי איסתא והיה לה סכסוך שכר עמם, ערערה על שומת מס על ידי המשיב. המערער טען, כי השומה הוצאה מחוץ למגבלת הזמן של שנה, כי הסכם הפשרה עם איסתא מזכה אותו בפיצוי פטור ממס בגין הלנת שכר במקור, וכי יש לקזז את חוב המס כנגד זיכויי מס משנים קודמות. בית המשפט מצא כי כתב ההתנגדות הראשוני של המערער, אף שלא היה מנומק, היה השגה תקפה וחובתו של המשיב לבקש את הנימוקים או לדחות את ההתנגדות. מאחר שהמערער ידע שההתנגדות נרשמת, התנהלותו מנעה ממנו לטעון שהשומה לא הוגשה במועד. בסוגיית הפיצוי בגין הלנת שכר, פירש בית המשפט את הסכם הפשרה ואת פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה ככאלה שלא פסקו למערערת פיצויים עונשיים, שהיו פטורים ממס, אלא הפרשי הצמדה וריבית על שכר מנוכה, החייבים במס. לבסוף, הסכים בית המשפט עם המשיב כי הפסדי מס ניתנים לקיזוז רק כנגד הכנסות מאותן שנות מס ולא משנים קודמות, כפי שטענה המערערת. לפיכך, הערעור נדחה על כל חלקיו, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 37,500 ₪.