ע"א 447/11

תקציר

פסק הדין המדובר קשור למקרה של הפקעת מקרקעין והפיצוי שיתקבלו לאחר מכן על ידי בעלי הקרקע. ליבת הוויכוח נסובה סביב השימוש הבלתי חוקי בקרקע טרם הפקעתה. בית המשפט קבע כי השימוש הבלתי חוקי בקרקע לא צריך להשפיע על ערך הקרקע לצורכי פיצוי. במקום זאת, הפיצוי צריך להתבסס על המטרה התכנונית המיועדת של הקרקע בעת ההפקעה. עם זאת, קיימת הוראה למצבים חריגים שבהם פסיקת הפיצויים יכולה להתחשב בשימושים החורגים מייעודה של הקרקע. ביישום עיקרון זה על המקרה הנדון, מצא בית המשפט כי המקרקעין הנדונים לא יועדו לחציבה ואף לא שימשו לכך, חרף טענות המערערים. החלטת בית המשפט המחוזי לפסוק פיצוי על בסיס שווי השוק של הקרקע התקבלה, בתוספת 30% נוספים בגין השימוש הבלתי חוקי. השופטים דחו את טענות המערערים, שהתבססו ברובן על הנחות שאינן מעוגנות בראיות עובדתיות. הם הדגישו כי מטרת הפיצוי היא להחזיר את הקרקע למצבה שלפני ההפקעה וכי התקופה שקדמה להפקעה היא בעלת חשיבות עליונה. בית המשפט התייחס גם לטענות פרוצדורליות שהעלו המערערים, הנוגעות לשינוי עמדת המדינה ולהצגת ראיות חדשות. נפסק כי שינוי עמדת המדינה אינו בלתי סביר, וניתנה למערערים הזדמנות מספקת להציג את טענותיהם ולתמוך בטענותיהם. זאת ועוד, השופטים לא מצאו כל הצדקה לטענות המערערים בדבר הפוטנציאל לשינוי ייעוד הקרקע, והדגישו כי דו"ח הוועדה הבין-משרדית לא התייחס באופן ספציפי לחלקות המערערים. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נעשו שני תיקונים. ראשית, בסיס הפיצוי בגין חלקות 21 ו-22 הותאם ל-398,911 לירות לדונם, לפי בקשת המערערים. שנית, סכום הפיצוי שכבר שולם על ידי המדינה לא ייתבע בחזרה, שכן למערערים היה אינטרס בסופיות ההחלטה, והיא התבססה על המצב המשפטי באותה עת. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, והערעור נדחה, בכפוף לתיקונים האמורים. השופטת א' חיות והשופטת נ' הנדל הסכימו עם פסק הדין.