עב"ל 4926-09-10

תקציר

הערעור נדחה לאחר שקילה מדוקדקת של חומר הראיות וטיעוני הצדדים. פסק דין הרוב של בית הדין האזורי נמצא מבוסס היטב ובהתאם לחוק. דבריה של המערערת בפני החוקרת לא תמכו בטענה שהיא והמנוח היו ידועים בציבור. המערערת הצהירה בעבר כי מעולם לא הייתה במערכת יחסים עם אבי בנה וכי הקשר ביניהם היה באמצעות שיחות טלפון בלבד. היא גם ציינה כי מעולם לא קיבלה ממנו כל סיוע כספי וכי הוא מעולם לא שהה בבית הוריה, שם התגוררה. זאת ועוד, דבריה הקודמים של המערערת סתרו את טענתה המאוחרת כי המנוח היה בן זוגה. הראיות שהוצגו לא הצביעו על כוונה למערכת יחסים מתמשכת או מחויבות הדדית. גם חיים משותפים ותלות כלכלית, הצפויים בדרך כלל בשותפויות ידועות בציבור, לא הוכחו. משכך, קבע בית המשפט כי המערערת אינה זכאית להיות "אלמנה" הזכאית לקצבת שאירים על פי החוק, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי אושר. בתם המשותפת של המערער והמנוח, לעומת זאת, הייתה זכאית לקבל קצבת שאירים כאמור על ידי בית המשפט המחוזי.