רת"ק 35139-11-20

תקציר

פסק הדין מקבל ערעור על החלטה בתביעה נגד חברה בגין שליחת מיילים שיווקיים לא רצויים, והופך את פסק הדין הקודם. מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות, בו נדון התיק, היא ליצור הליך משפטי יעיל ונגיש לאזרחים מן השורה עם תיקים פשוטים יחסית. כיוון שכך, ערעורים ניתנים רק בנסיבות חריגות, אך עניין ראייתי זה מצדיק ערעור שכן מדובר בשאלה משפטית. השאלה היא האם מסירת עותקים מודפסים של הודעות דוא"ל מהווה הוכחה מספקת לקבלתן, או שמא "כלל הראיות הטובות ביותר" מחייב הצגת המקור הדיגיטלי המקורי. בעוד שבית המשפט היה צריך להעריך את מהימנות הראיות שהוצגו, הוא דחה את הטענה בנימוק שהמיילים המודפסים לא היו הוכחה מספקת. עם זאת, בהתחשב באופיים של מסמכים דיגיטליים בעידן של טכנולוגיה מתקדמת, ההבחנה בין "מקורי" ל"העתק" מיטשטשת. מאחר שהנתבעת לא ערערה על אמיתות הודעות הדוא"ל ועדותו של התובע נמצאה אמינה בעניינים אחרים, הרי שהמיילים המודפסים, הנושאים את כתובות השולח והנמען, מהווים ראיה מספקת. יתר על כן, נסיבותיהם המיוחדות של בתי המשפט לתביעות קטנות, הנותנים עדיפות להליך מהיר ויעיל, תומכות בשימוש בעותקים מודפסים. לפיכך, הערעור מצליח לקבוע כי התובע אכן קיבל את הודעות הדוא"ל השיווקיות. באשר לפיצוי, בית המשפט פוסק 8,000 ₪ נוספים, בהתאם לחוק התקשורת, מה שמביא את הסכום הכולל לטובת התובע. המשיב מחויב לכסות את הוצאות המשפט שנגרמו לתובע.