ת"א 2488/02

תקציר

המבקשים הגישו תביעה ייצוגית נגד שתי חברות סלולר הפועלות בישראל, פלאפון וסלקום, בטענה כי החברות גבו מחיר בלתי הוגן בגין שיחות נכנסות לרשתותיהן בניגוד לחוק ההגבלים העסקיים. המבקשים ביקשו לייצג קבוצה של צרכנים שלא היו מנויים של שתי החברות אך ביצעו אליהם שיחות נכנסות בתקופה שבין מאי 1996 לאוקטובר 2000. המבקשים טענו כי החברות ניצלו לרעה את מעמדן המונופוליסטי בשוק בכך שגבו מחירים מופרזים עבור שיחות נכנסות, והסתמכו על ניתוח כלכלי שביצע משרד התקשורת שקבע כי המחיר הראוי לשיחות מסוג זה אינו עולה על 25 אגורות לדקה. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי מעולם לא סיפקו שירותי שיחות נכנסות למי שאינו מנוי על חברתם, וכי המחירים שנגבו היו תחרותיים, הוגנים וסבירים. עוד טענו כי המבקשים לא עמדו בדרישות התובענה הייצוגית לפי חוק תובענות ייצוגיות. בית המשפט קבע, כי המבקשים לא הצליחו לבסס לכאורה טענה של תמחור בלתי הוגן. בית המשפט מצא כי המומחה מטעם המבקשים הסתמך אך ורק על הניתוח הכלכלי של משרד התקשורת, שלא היה שלם ולא היה קשור לכל תקופת התביעה. יתר על כן, בית המשפט קבע כי הניתוח לא אומץ על ידי המשרד או גופים ממשלתיים אחרים בהסדרת שיעורי ההצמדות ההדדיות. שני המבחנים הכלכליים לקביעת תמחור בלתי הוגן - מבחן העלות ומבחן השוואת המחירים - לא תמכו בטענות המבקשים. בנוסף, טענות המבקשים בדבר אפליית מחירים וסבסוד צולב לא הוכחו, בעוד שהמשיבים סיפקו אינדיקציות נוספות לכך שמחיריהם הוגנים. מאחר שהמבקשים לא עמדו בנטל השכנוע המוטל עליהם בדבר חוסר הוגנות המחירים, לא מצא בית המשפט צורך להידרש ליתר הטענות והטענות שכנגד, לרבות השאלה האם התביעה מתאימה לתביעה ייצוגית. בהתאם לכך, דחה בית המשפט את בקשת המבקשים להכיר בתובענה כתובענה ייצוגית ודחה את התביעה האישית. המבקשים חויבו לשלם לכל אחד משני המשיבים 20,000 ₪ בתוספת מע"מ שכר טרחת עורך דין, וכן הוצאות משפט.