סע"ש 15294-09-19

תקציר

בית הדין פסק לטובת התובעת, שהייתה בהריון ופוטרה מעבודתה, וקבע כי פיטוריה נבעו לפחות בחלקם מהריונה, ולכן הפרה את חוק שוויון הזדמנויות. המעסיק הנתבע לא הצליח לשכנע את בית הדין כי הריונה של התובעת לא היווה שיקול בהחלטתם לסיים את העסקתה. עיתוי הפיטורים, זמן קצר לאחר הודעת התובעת על הריונה, עורר חשד. התנהגותו של המעסיק בתקופת המשפט, וזמן קצר לאחר הודעת התובע, הייתה מוטלת בספק. נימוקי המעסיק לפיטורים לא היו משכנעים, ובית הדין מצא כי גרסת התובע לאירועים אמינה יותר. בית המשפט פסק לתובעת פיצוי בסך 15,000 ₪ בגין נזק ממוני ולא ממוני, אך סירב לפסוק פיצויים בגין אובדן דמי לידה או אובדן השתכרות, בשל משך העסקתה הקצר והסוגיות הבין-אישיות שהזכיר המעסיק. תביעת הסעד של התובעת ביקשה 173,978 ₪, ומאחר שהסכום שנפסק היה נמוך מ-10% מסכום זה, החליט בית המשפט כי כל צד יישא בהוצאותיו. פסק הדין ניתן לטובת התובעת, ולשני הצדדים נמסר כי הם יכולים לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.