ב"ל 33038-03-24

תקציר

בפנינו החלטה של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, בנוגע לתביעה של שלמה אמסלם נגד המוסד לביטוח לאומי. בית הדין ממנה בהחלטה זו מומחה רפואי, ד"ר עידו ציון, מומחה בכירורגיה אורתופדית, על מנת שיחווה דעתו בעניינו של התובע. **רקע עובדתי:** התובע, יליד 1954, הוא שרברב במקצועו. משנת 1994 הוא מפעיל עסק עצמאי בתחום האינסטלציה, ובנוסף עבד כ-17 שנים כשכיר בתעשייה האווירית באחזקת מבנים. עיקר עבודתו של התובע כרוכה בפעולות הדורשות עבודה בכריעה על הברכיים, תזוזה חוזרת ונשנית, וחיכוך בקרקע. פעולות אלו נאמדות בכ-2-3 שעות יומיות, ובנוסף נדרש מעבר תדיר בין עמידה לכריעה ולהיפך, כל כרבע שעה. בית הדין קובע כי תשתית עובדתית זו מהווה בסיס לטענה של מיקרוטראומה. **המסגרת המשפטית – תורת המיקרוטראומה:** בית הדין מבהיר את עקרונות תורת המיקרוטראומה, המיועדת למקרים בהם פגיעה בעבודה אינה נופלת בגדר "מחלת מקצוע" או "תאונת עבודה" במובנה הרגיל. זוהי פיקציה משפטית שמטרתה לפצות עובדים על פגיעות הנובעות מתנאי עבודתם, גם אם אינן מופיעות ברשימת מחלות המקצוע. עם זאת, התורה אינה פותחת פתח לכל מחלה הקשורה לעבודה, אלא דורשת הוכחת שלושה יסודות: 1. **תשתית עובדתית:** ביצוע תנועות חוזרות ונשנות, משך זמן ממושך ובתדירות גבוהה. 2. **קשר סיבתי:** בין התנועות לליקוי הגופני. 3. **מנגנון פגיעה:** קביעה כי כל תנועה גרמה לפגיעה זעירה, המצטברת לכדי ליקוי. כאשר בית הדין קובע את קיומה של התשתית העובדתית (היסוד הראשון), מועבר הדיון למומחה הרפואי לבחינת הקשר הסיבתי (היסוד השני) ומנגנון הפגיעה (היסוד השלישי). **שאלות המופנות למומחה:** המומחה מתבקש להשיב על סדרת שאלות מפורטות, המחולקות לארבעה חלקים עיקריים: * **שאלה א': הגדרת הליקוי:** מהו הליקוי או הליקויים בברכיים של התובע. * **שאלה ב': קשר סיבתי (פוטנציאלי וקונקרטי):** * **ב1. קשר סיבתי פוטנציאלי:** האם, על פי הידע הרפואי, ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50% שתנועות ספציפיות (חיכוך ברכיים בקרקע, כיפוף ויישור הברכיים) גרמו באופן פוטנציאלי לליקוי או להחמרתו. השאלה נבחנת גם ביחס לאפשרות שהתנועות יותר סבירות שיגרמו מאשר שלא. יש להבחין בין גרימה להחמרה, ולגבי כל ליקוי בנפרד. * **ב1(ב). אסכולות רפואיות:** במידה ונקבע שאין אפשרות סבירה לקשר סיבתי, יש לבחון האם הדבר מבוסס על אסכולה רפואית ספציפית, והאם קיימת אסכולה שונה. אם כן, יש להשיב על שאלה ב1(א) גם לפי עמדת האסכולה החלופית. * **ב2. קשר סיבתי קונקרטי:** אם נמצא קשר סיבתי פוטנציאלי, האם, בנסיבות הספציפיות של התובע (רפואיות ועובדתיות), ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50% שהתנועות אכן גרמו לליקוי או להחמרתו. גם כאן יש להבחין בין גרימה להחמרה, ולגבי כל ליקוי. * **שאלה ג': מנגנון הפגיעה:** אם נקבע קשר סיבתי קונקרטי, יש לתאר את אופן היווצרות הליקוי או החמרתו. השאלה היא האם הליקוי נגרם כתוצאה מהצטברות של פגיעות זעירות ובלתי הדירות, בדומה לאפקט "טיפות מים המחוררות את האבן". * **שאלה ד': מידת ההשפעה של התנועות:** אם התשובה לשאלה ג' חיובית, יש להעריך את מידת השפעת התנועות על גרימת הליקוי או החמרתו, ביחס לגורמים נוספים. * **ד1. גורמים נוספים:** האם קיימים גורמים נוספים שהשפיעו על הליקוי או החמרתו, ואם כן, מהם. * **ד2. השפעה משמעותית:** האם, ביחס לגורמים הנוספים, לתנועות (או לחלקן) השפעה משמעותית על גרימת הליקוי או החמרתו. "השפעה משמעותית" מוגדרת בפסיקה כ-20% ומעלה. יש להתייחס לכל תנועה בנפרד אם קיימים הבדלים. **הנחיות נוספות:** בית הדין מנחה את המזכירות להעביר למומחה את כל החומר הרפואי ולהצמיד "דף הנחיות". המומחה מתבקש להגיש את חוות דעתו תוך 30 יום, תוך פירוט השכלתו וניסיונו והצהרה על הבנת ההשלכות המשפטיות של חוות דעתו. כמו כן, מודגש האיסור על יצירת קשר עם המומחה שלא באמצעות בית הדין. **חידושים משפטיים ועיקרים:** * **תורת המיקרוטראומה ככלי משפטי:** ההחלטה ממחישה את השימוש בתורת המיקרוטראומה ככלי משפטי לאכיפת זכויות עובדים במקרים שלא הוסדרו במפורש בחוק, תוך יצירת מנגנון פיצוי במקרים של פגיעות הנובעות מתנאי עבודה מתמשכים. * **פירוט התהליך המשפטי-רפואי:** ההחלטה מפרטת באופן מדויק את שלבי הבדיקה המשפטית-רפואית הנדרשים לצורך קביעת קשר סיבתי, החל מהבחינה הפוטנציאלית, דרך הקונקרטית, מנגנון הפגיעה, ועד להערכת שיעור ההשפעה. הדבר נועד להבטיח אחידות ובהירות בהליך. * **הגדרת "סבירות" ו"השפעה משמעותית":** בית הדין מבהיר את רף ההוכחה הנדרש – סבירות של מעל 50% לקיום קשר סיבתי, והשפעה משמעותית של 20% ומעלה, בהתאם לפסיקה. * **התייחסות לאסכולות רפואיות:** הדרישה לבחון קיומן של אסכולות רפואיות שונות מדגישה את חשיבות ההסתמכות על דעת מומחים עדכנית ומבוססת, ומאפשרת בחינה מעמיקה יותר של הטענות הרפואיות. * **הבחנה בין גרימה להחמרה:** ההחלטה דורשת מהמומחה להבחין בין מצב בו התנועות גרמו לליקוי לראשונה, לבין מצב בו הן החמירו ליקוי קיים. הבחנה זו חיונית לקביעת הזכאות ובמקרים מסוימים גם לחישוב שיעור הנכות. ההחלטה מהווה מתווה ברור להמשך הדיון בתביעה, ומציבה את הדרישות הנדרשות מהמומחה על מנת לאפשר לבית הדין לקבל החלטה מושכלת ומבוססת.