ע"א 630/70

תקציר

המערער, אזרח ישראלי שעלה מיוגוסלביה בשנת 1949, נרשם במרשם האוכלוסין כיהודי במקור. עם זאת, בעקבות תיקון לחוק השבות משנת 1970, שהגדיר יהודי כמי שנולד לאם יהודייה או התגייר, ביקש המערער לשנות את אזרחותו לישראל, שכן הוא אינו מזדהה עוד כיהודי בשל הקריטריונים הדתיים של התיקון. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו, והוביל את המערער לערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון דחה אף הוא את הערעור, בקובעו כי תחושותיו הסובייקטיביות של המערער לגבי אזרחותו חסרות משמעות ללא קריטריונים אובייקטיביים שיתמכו בהן. יתר על כן, בית המשפט לא מצא כל ראיה לקיומו של לאום ישראלי נבדל מהלאום היהודי. השופט הסתמך על הידע השיפוטי שלו ועל הספרות הקיימת כדי לקבוע כי העם היהודי נותר מגובש וכי טיעוניו של המערער, המבוססים על פרשנותו ליצירות הסוציולוגים, אינם משכנעים. בית המשפט הדגיש כי הלאומיות נקבעת על ידי ההשפעה או החתירה להשפעה בתחום הפוליטי וכי עקרון ההגדרה העצמית הלאומית חל על עמים ולא על שבריהם. לפיכך, כוונת המחוקק שעמדה מאחורי חוקי מרשם האוכלוסין לא הייתה לאפשר היווצרות של אזרחות ישראלית. בנוסף, נדחתה גם הבקשה החלופית להצהיר כי המערער אינו יהודי, שכן היא לא הייתה חלק מהבקשה המקורית ונעדרה כל יסוד. בית המשפט הדגיש כי התיקון לחוק השבות משנת 1970 היה מכריע בקביעת הלאום וכי מחיקת רישומים נכונים תסתור את כוונת המחוקק.