ע"פ 3754/91

תקציר

בתיק בערעור אזרחי מס' 4335/91 הואשם המערער, רופא במקצועו, בתחילה בשורה של עבירות, לרבות אונס ותקיפה מינית, לפי חוק העונשין, תשל"ז-1977. במהלך המשפט הודה המערער באישומים לאחר שתוקנו חלק מכתבי האישום, והורשע בהתאם. עם זאת, טרם מתן גזר הדין ביקש המערער לחזור בו מהודאתו, בטענה כי ברצונו להוכיח את חפותו. בית משפט קמא דחה בקשה זו, תוך שהוא מדגיש את ערנותו ורצונו של המערער בהודאתו הקודמת, וציין גם כי בעקבות זאת בוטלו אישומים משמעותיים. בית המשפט העליון בחן האם היה מקום לאפשר למערער לחזור בו מהודאתו, תוך שהוא מסתמך על סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי, הדורש "טעמים מיוחדים" לפסילה כזו. השופט א' גולדברג, המייצג את דעת הרוב, טען כי חרף הפוטנציאל לשיבוש פרוצדורלי, דרש השופט לאפשר למערער לחזור בו מהודאתו, בהתחשב בהשלכות החמורות על חייו המקצועיים. בית המשפט הציע כי כנות כוונתו של המערער וההשפעה המשמעותית על הקריירה שלו כרופא היוו סיבות מיוחדות לפסילה. השופט ש' נתניהו הסכים והדגיש את רצונו האמיתי של המערער בצדק למרות הודאתו הראשונית. עם זאת, השופטת ט' אור חלקה על כך, וטענה כי אין טעמים מיוחדים המצדיקים את הפסילה, שכן המערער היה מודע ומכוון היטב בטיעונו הראשוני. בסופו של דבר, הפך בית המשפט העליון, ברוב קולות, את החלטת בית משפט קמא, והתיר למערער לחזור בו מהודאתו, והאריך את התיק למשפט באישומים המקוריים, תוך שהוא דוחה את ערעור המדינה על גזר הדין בשל יתירותו לאור צו המשפט החדש.