תא"מ 58941-09-20

תקציר

התובע, בעל דירה בבאר שבע, שכר את שירותיו של הנתבע, שכן, על מנת שיסייע בהשכרת הדירה האמורה. לנתבעת ניתנה הסמכות להציג את הדירה לשוכרים פוטנציאליים. עם זאת, הנתבע חרג מסמכותו בכך שאיפשר לאנשים שונים לשהות בדירה ללא ידיעת התובע. הדבר נמשך תשעה חודשים, במהלכם לא הצליח התובע להשכיר את הדירה. בסופו של דבר גילה התובע את המצב וסילק את הנתבע ממקומו והחליף את מנעולי הדירה. התובע תבע את הנתבע בגין הסגת גבול ועשיית עושר ולא במשפט, ותבע פיצויים בסך 34,880 ₪. בתוך כך, הנתבע תבע את התובע שכנגד על סך 71,373 ₪ בטענה ללשון הרע לאחר שגרושתו של התובע סיפרה לו כי אביו של התובע טען כי רימה אותו הנתבע. בית המשפט פסק לטובת התובע וקבע כי הנתבע אכן הסיג גבול וחרג מתחום סמכותו. נקבע כי הנתבע לא הצליח להוכיח כי שימושו בנכס היה כדין, והתובע הצליח להוכיח כי מעשיו של הנתבע היו בלתי חוקיים. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע פיצוי או דמי שימוש הולמים בסך 6,600 ₪ עבור חצי שנה, 5,780 ₪ פיצויים עקיפים ו-4,000 ₪ הוצאות משפט בסך כולל של 16,380 ₪. סכום זה נמוך משמעותית מדרישתו הראשונית של התובע, שכן בית המשפט מצא כי היה על התובע לגלות את המצב מוקדם יותר. בנוסף, דחה בית המשפט את תביעתו שכנגד של הנתבע, בקובעו כי הוא לא הצליח להוכיח את יסודות לשון הרע וכי דברי התובע מוגנים תחת הגנת האמת. לשני הצדדים יש זכות לערער על ההחלטה.