ת"א 2096-01-15

תקציר

התובעים, בני זוג מטייבה, פתחו חשבון עו"ש בסניף המקומי של חברת דואר ישראל הנתבעת בע"מ במטרה לחסוך כסף לרכישת דירות. לטענת התובעים, מישהו משך סכומי כסף גדולים מחשבונו ללא ידיעתם או הסכמתם. לטענתם, כתוצאה ממשיכות בלתי מורשות אלה, הם לא יכלו לרכוש את הדירות המבוקשות, מה שגרם להם הפסד כספי משמעותי. עם זאת, השופט פסק לטובת הנתבע, דחה את תביעת התובעים והורה להם לפצות את הנתבע בהוצאות בסך 2,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 8,500 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין ועד לתשלום המלא. השופט ביסס את ההחלטה על מספר גורמים מרכזיים. ראשית, חל שיהוי מופרז בהגשת התביעה, תוך גרימת נזק ראייתי לנתבע. התובעים גילו את אי הסדרים בחשבונם כבר בנובמבר 2008, אך הגישו את התביעה רק בינואר 2015, דבר שלא היה מוצדק. שנית, התובעים לא הצליחו לספק ראיות מספיקות כדי לתמוך בטענותיהם בדבר משיכות מרמה ונזקים שנגרמו להם. עדויותיהם לא היו עקביות וחסרות אמינות, במיוחד בנוגע לתאריכים ולסכומים של המשיכות המזויפות לכאורה. בנוסף, התובעים לא חתמו על חוזה מכר לדירות, דבר הסותר את טענתם כי המשיכות מנעו מהם להשלים את הרכישה. כמו כן, הנתבעת נקטה באמצעים מתאימים לבירור טענות התובעים ולא מצאה ראיות לפעילות מרמה. השופטת קיבלה את טענת הנתבעים כי הם הקפידו על נהלים נאותים וזיהו את התובעים באמצעות תעודות הזהות שלהם, והחתימות על טפסי המשיכה תאמו את דגימות החתימה של התובעים. הנתבעת פעלה גם על פי נהלי ארכיון תקינים, וטפסי ההסתלקות הושמדו לאחר חמש שנים, כמקובל, דבר שהתובעים היו צריכים לצפות מראש. ככלל, התובעים לא הוכיחו כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות שלה או כי ההפרות הנטענות גרמו להם נזק.