ע"א 8325/12

תקציר

מדובר במהדרין בע"מ ובפרי-אור בע"מ, חברות המחזיקות בחכירה ארוכת טווח על קרקעות ישראליות מאז שנות ה-50, אשר ביקשו להאריך את חוזי החכירה שלהן ב-49 שנים נוספות בשנת 2002. רשות מקרקעי ישראל התנתה חידוש זה בסעיף שינוי ייעוד, אשר יסיים את החכירה מוקדם אם ייעוד הקרקע ישתנה, יפוצה בהתאם. מהדרין התנגד לכך, וציטט הבטחה מנהלית ממכתב של שר האוצר דאז אליעזר קפלן מ-1951, שהבטיחה הארכת חכירה באותם תנאים. בית משפט קמא העדיף את מהדרין, וראה במסמך קפלן הבטחה שלטונית מהותית. עם זאת, בערעור פירש בית המשפט כי ההתייחסות ל"אותם תנאים" במכתב קפלן נגעה לתנאים ספציפיים שצוינו במפורש, ולא להשמטה מוחלטת של סעיף שינוי הייעוד לחכירות עתידיות. פסק הדין מדגיש את המורכבות המשפטית באיזון בין התחייבויות חוזיות היסטוריות לבין מדיניות השימוש הנוכחית בקרקע, תוך שימת דגש על אחריות ניהול קרקעות ציבוריות ויכולת ההסתגלות הנדרשת בחוזי קרקעות מדינה. בית המשפט פסק לטובת רשות מקרקעי ישראל, והתיר את הכללת סעיף שינוי הייעוד, תוך פיצוי מידתי, העולה בקנה אחד עם אינטרסים לאומיים רחבים יותר ומדיניות שימוש גמישה בקרקע, ובכך הפך את החלטת בית המשפט קמא.