בר"ע 1/99

תקציר

היועץ המשפטי לממשלה מבקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה המסרבת להטיל חיסיון על תצהיר ועדות של עובדת סוציאלית, בנימוק של חשש לאלימות מצד האם המשיבה שהמדינה מבקשת להכריז על ילדיה ככשירים לאימוץ. בעוד שבית משפט קמא דחה את הבקשה מחוסר בסיס משפטי, בית המשפט המחוזי רואה בבקשה ערעור שהתקבל. החוק קובע כי זכותו של צד להיות נוכח במשפטו היא זכות יסוד, אם כי לא מוחלטת, ויש לפגוע בה רק על ידי המחוקק ולא על ידי בית המשפט. היעדרה של הוראת חוק מפורשת המסמיכה דיון חלקי בתיקים בבית המשפט לענייני משפחה נוגד את שיקול הדעת השיפוטי בעניין זה. עם זאת, בית המשפט מבחין בין הזכות לקבל מידע על תוכן הדיון לבין הזכות לנוכחות פיזית, כאשר האחרונה מותנית בהתנהגות טובה. הואיל והמשיבה הפגינה התנהגות אלימה, לרבות איומים על פקידת הסעד, קובע בית המשפט כי היה על בית משפט קמא להורות על היעדרותה במהלך עדותה של העובדת הסוציאלית. עם זאת, הערעור נדחה, והחלטת הערכאה הנמוכה יותר עומדת בעינה, אם כי היעדרותו של המשיב מתחייבת במהלך עדות זו. פסק הדין מדגיש את רגישותם של הליכי האימוץ ואת תפקיד המחוקק בניהולם, תוך הכרה בצורך לשמור על קור רוח ובטיחות באולם בית המשפט.