רע"א 50311-12-23

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד: **ניתוח משפטי של רע"א 50311-12-23 ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' אלמוני** **הקדמה** פסק הדין דנן עוסק בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, אשר דחה בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"). הסוגיה המרכזית היא האם התקיימו הנסיבות החריגות המצדיקות התערבות בהחלטה דיונית זו, הנוגעת להבאת ראיות נגד קביעות רפואיות של ועדות המל"ל. **המסגרת הנורמטיבית – הבאת ראיות לסתור קביעות רפואיות של המל"ל** 1. **מעמדה של החלטה דיונית:** כפי שנקבע בפסיקה, החלטות בדבר הבאת ראיות לסתור הן החלטות דיוניות. ערכאת ערעור תתערב בהן רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן. (פסקה 9). 2. **תנאים למתן היתר להבאת ראיות לסתור:** * **כלל ויוצא מן הכלל:** על דרך הכלל, הבאת ראיות לסתור תותר אך ורק במקרים מיוחדים, כאשר הדבר נדרש למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. (פסקה 10). * **נטייה לבירור האמת:** כאשר עולים אצל הערכאה הדיונית סימני שאלה וספקות באשר לקביעות ומסקנות הוועדה הרפואית, תיטה הכף לבירורם, נוכח תכליתו הראשונית של כל הליך שיפוטי – בירורה של האמת. (פסקה 10). * **אין די בפער בין ועדות:** אין די בקיומו של פער או שינוי בין קביעות הוועדה מדרג ראשון לאלו של ועדת העררים, כשלעצמו, כדי להצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור. (פסקה 10, 13). * **חוות דעת פרטית:** הצגת חוות דעת פרטית אינה מהווה כשלעצמה עילה למתן היתר. על המבקש להוכיח כי הצגתה פגמה בשיקול דעתה העצמאי של הוועדה. (פסקה 10, 14). * **תנאים חריגים:** יש לבדוק התקיימותם של התנאים להפעלת החריג, כגון נסיבות חדשות, ספקות שנפלו אצל הערכאה המבררת, או העדר התייחסות של הוועדה הרפואית לעבר הרפואי. (פסקה 13). **עובדות המקרה והצגת הטענות** * **המשיב (הנפגע):** תבע פיצויים בגין תאונת דרכים משנת 2020 (להלן: "התאונה הנוכחית"). * **הצד המבטח (המבקשת):** ביקשה להביא ראיות לסתור קביעת המל"ל שקבעה נכות אורטופדית של 20% ללא ניכוי בגין מצב קודם. * **תאונה קודמת (2013):** נפגע המשיב בתאונה קודמת במהלך עבודתו, אשר הוכרה כתאונת עבודה. וועדות רפואיות דנו בנכותו בתאונה זו: * ועדה מיום 11.4.18: קבעה נכות צמיתה בשיעור 10% בתחום הנוירולוגי בלבד, ולא נותרה מגבלה המקנה נכות אורטופדית. * ועדת ערר מיום 4.6.18: דחתה את הערר. * **התאונה הנוכחית (2020):** הוכרה כתאונת עבודה. * ועדה רפואית מיום 21.6.21: קבעה למשיב נכות אורטופדית בשיעור 20%, אך קבעה שיש לנכות 20% בגין מצב קודם. הוועדה עיינה במסמכים רפואיים מעברו, כולל חוות דעת ד"ר ברונשטיין וד"ר קרבאל. * ועדה רפואית לערר מיום 10.12.21: קיבלה את ערר המשיב וקבעה שהנכות היא 20% ללא ניכוי מצב קודם, בטענה שהנכות הקודמת שנקבעה (על ידי ועדות התאונה מ-2013) היא בתחום הנוירולוגי ולא האורטופדי. הוועדה עיינה בחוות דעת פרטית מטעם ד"ר שטיינברג. * **טענות המבקשת:** * ועדת הדרג הראשון קבעה שיש לנכות נכות בגין מצב קודם, אך לא ציינה שהמצב הקודם נבע מהתאונה משנת 2013. * ועדת הערר לא בחנה כראוי את פרטי המצב הקודם ואת חוות הדעת של ד"ר ברונשטיין וד"ר קרבאל. * ועדת הערר קיבלה את מלוא חוות הדעת הפרטית שהוגשה על ידי המשיב מטעם ד"ר שטיינברג. * ועדת הדרג הראשון התייחסה למצבו האורטופדי משנת 2019, ולא כתוצאה מהתאונה הקודמת. * החלטת ועדת הערר נעדרת התייחסות לחוות דעת משנת 2019. * **טענות המשיב:** * הבקשה אינה עומדת בתנאי הפסיקה. * ועדת 2018 קבעה נכות נוירולוגית בלבד, ולא אורטופדית, בגין התאונה משנת 2013. * חוות הדעת של ד"ר ברונשטיין וד"ר קרבאל מציינות נכות נוירולוגית. * לא הייתה תאונה נוספת מעבר לשתיים המוזכרות. * ועדת הערר לא הסתמכה על חוות דעת פרופ' שטיינברג, והדיון התמקד בטענה משפטית. * עבור לתאונה הנוכחית לא הייתה לו נכות אורטופדית. **החלטת בית משפט קמא (בית משפט השלום)** * דחה את הבקשה. * ציין כי החלטת ועדת הדרג הראשון (בדבר ניכוי 20% נכות) אינה ברורה, במיוחד לאור העובדה שלא היה מצב קודם בתחום האורטופדיה. * צדקה ועדת הערר בקביעתה כי למשיב נותרה נכות אורטופדית בשיעור 20% ללא ניכוי מצב קודם. * בפני הוועדות הוצגו מסמכים על מצבו הרפואי קודם לתאונה הנוכחית, ולכן אין מקום לפתוח מחדש את הדיון הרפואי. **פסק הדין של בית המשפט המחוזי (רשות ערעור)** בית המשפט המחוזי החליט ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור, אך **דחה את הערעור**. **נימוקי בית המשפט המחוזי:** 1. **אי-קיום נסיבות חריגות:** בית המשפט המחוזי לא מצא כי מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בהחלטת בית משפט קמא, אשר דחה את הבקשה להבאת ראיות לסתור. (פסקה 9). 2. **התייחסות המל"ל למצב קודם:** * בית המשפט בחן את טענת המבקשת כי הוועדות לא התייחסו למצב רפואי קודם רלוונטי, כפי שעולה מחוות דעת ד"ר ברונשטיין (30.5.19) וד"ר קרבאל (28.11.19) וכן מהמסמך מ-14.12.17. * עולה כי חוות דעת אלו מתייחסות למצבו הרפואי **עקב התאונה משנת 2013**, וכי הן מסתמכות על בדיקות ותלונות בקשר לתאונה זו. (פסקה 11). * **קביעה חלוטה:** הוועדות הרפואיות שהוקמו בעקבות התאונה משנת 2013, אף שעיינו בחוות דעת ד"ר ברונשטיין משנת 2017, מצאו כי לא נותרה נכות למשיב עקב תאונה זו. ערר על קביעה זו נדחה. **קביעה זו הינה חלוטה** ביחס להחלטות ועדות המל"ל בעניין התאונה משנת 2013. (פסקה 11). 3. **התייחסות הוועדה מדרג ראשון (21.6.21):** * הוועדה פירטה בפרוטוקול את חוות הדעת והמסמכים הרפואיים מעברו של המשיב, כולל אלו הקשורים לתאונה משנת 2013. (פסקה 12). * הוועדה קבעה אמנם כי קיימת נכות אורטופדית של 20%, אך יש לנכות נכות בשיעור זהה בגין מצב עבר. * **מסקנה:** מכאן מתחייבת המסקנה כי קביעת הוועדה מדרג ראשון בדבר מצב רפואי קודם, מתייחסת לקיומה של נכות אורטופדית **עקב התאונה משנת 2013**, ולא בשל אירוע מאוחר יותר. זאת, **חרף** קיומה של החלטת ועדה קודמת משנת 2018 שקבעה כי לא נותרה נכות בגין התאונה משנת 2013. (פסקה 12). 4. **הבדל בין קביעות ועדות אינו מצדיק היתר:** * בית המשפט הדגיש כי פער או שינוי בין קביעות הועדות השונות אינו מהווה כשלעצמו עילה למתן היתר להבאת ראיות לסתור. (פסקה 13). * **התייחסות הועדות:** נמצא כי הוועדות הרפואיות התייחסו למצבו הרפואי של המשיב. הוועדה מדרג ראשון פירטה את חוות הדעת והמסמכים הרפואיים, וועדת הערר בחנה וקבעה כי אין לנכות נכות בגין מצב עבר. (פסקה 13). * **העדר נסיבות חדשות או ספק:** לא הוכח קיומן של נסיבות חדשות או עובדות חדשות לאחר התאונה מ-2013 או לאחר בחינת הוועדות הרפואיות משנת 2018. כמו כן, לא נותר ספק אצל הערכאה הדיונית בכל הקשור לקביעת הנכות באופן המצדיק הבאת ראיות לסתור. (פסקה 13). 5. **טענת הסתמכות על חוות דעת פרטית (ד"ר שטיינברג):** * בית המשפט בחן את טענת המבקשת כי ועדת הערר קיבלה את חוות דעתו של ד"ר שטיינברג. * מעיון בהחלטת ועדת הערר עולה כי זו **לא התייחסה** לחוות דעתו של ד"ר שטיינברג, ובשום מקום לא צוין כי הוועדה הסתמכה עליה. * החלטת ועדת הערר התמקדה בטענה **המשפטית** כי לא היה מקום לניכוי נכות, מאחר והנכות שנקבעה בגין מצב קודם הייתה בתחום הנוירולוגיה בלבד. (פסקה 14). * לא הוכח כי הוועדה הסתמכה על חוות דעת פרטית באופן שפגם בשיקול דעתה. (פסקה 14). **סוף דבר** בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה וקבע כי המבקשת תישא בהוצאות המשיב. **עקרונות משפטיים וחידושים בפסק הדין** * **הבחנה בין טענה רפואית לטענה משפטית:** פסק הדין מדגיש כי ההחלטה של ועדת הערר התמקדה בטענה משפטית (האם יש לנכות נכות בגין מצב קודם) ולא בטענה רפואית גרידא. הדבר רלוונטי לעניין ההכרעה בדבר הצורך בהבאת ראיות נוספות. * **חלוטות קביעות ועדות קודמות:** פסק הדין מחזק את העיקרון כי קביעות ועדות רפואיות, במיוחד לאחר שהוגש עליהן ערר ונדחה, הן קביעות חלוטות ביחס לאותה תקופה ולנסיבות שנבחנו. שינוי בקביעות אלו על ידי ועדה מאוחרת אינו מהווה כשלעצמו עילה לפתוח מחדש את הדיון באופן מלא. * **הדגשת הצורך בהתקיימות נסיבות חריגות:** פסק הדין חוזר ומדגיש את הרציונל העומד מאחורי ההלכה המצמצמת את האפשרות להתערבות בהחלטות דיוניות, ובפרט בנוגע להבאת ראיות לסתור את קביעות המל"ל. יש להוכיח קיום סימני שאלה מהותיים, אי-התייחסות עובדתית, או נסיבות חדשות, ולא רק פער ספירתי או פרשני בין ועדות. * **הבחנה בין "פער" ל"חוסר התייחסות":** פסק הדין מבחין היטב בין מצב בו קיים פער בין החלטות ועדות שונות, לבין מצב בו לא ניתנה התייחסות מספקת לעובדות רפואיות או לחוות דעת רלוונטיות. בעוד שהראשון לרוב אינו מצדיק היתר, השני עשוי להצדיקו. אולם, בפועל, גם כאן נמצא כי לא היה חוסר התייחסות מספק. * **החלת כללי ההכרעה:** פסק הדין מחיל ומיישם את הכללים הידועים בדין הישראלי בנוגע לבחינת בקשות להבאת ראיות לסתור, כפי שבאו לידי ביטוי בפסקי דין רבים של בית המשפט העליון (כפי שאף מצוטט בפסק הדין). **לסיכום,** פסק הדין מהווה דוגמה ליישום קפדני של ההלכה הפסוקה בנוגע להגבלת ההתערבות בהחלטות דיוניות הנוגעות להבאת ראיות לסתור קביעות רפואיות של המל"ל. בית המשפט המחוזי בחן את הטענות לגופן, אך מצא כי לא התקיימו התנאים החריגים המצדיקים מתן היתר, תוך שהוא מבסס את החלטתו על ניתוח מעמיק של המסמכים הרפואיים והחלטות הוועדות.