המ 434/65

תקציר

הכרעת הדין, לאחר שיקול דעת מדוקדק, היא כדלקמן: סעיף 1 קובע כי הנאשם אשם בפשע הנאשם בסעיף 1 לכתב האישום. מהעובדות עולה כי הנאשם, ביום 21.7.1957, תקף את הקורבן בנשק וגרם למותו, בניגוד לסעיף 217/55 לחוק העונשין. סעיף 2 מצהיר כי הנאשם אינו אשם בעבירה המיוחסת בסעיף 2 לכתב האישום, בה נטען לרצח בכוונה תחילה, שכן העובדות לא תמכו בממצא של כוונה תחילה. תחת זאת, בית המשפט מוצא את הנאשם אשם בעבירה הפחותה יותר של הריגה לפי סעיף 418/59. הקורבן נהרג ב-26 באוקטובר 1960. נקודה 3 מוצאת את הנאשם לא אשם בעבירה המיוחסת בסעיף 3 לכתב האישום, המייחס לו ניסיון רצח. הראיות הרפואיות אינן תומכות בקביעה כי פצעיו של הקורבן היו מסכני חיים. תחת זאת, בית המשפט מוצא את הנאשם אשם בעבירה הפחותה של גרימת נזק גופני לפי סעיף 277/53. תקרית זו התרחשה ב-14 ביולי 1955. סעיף 4 מבסס את אשמתו של הנאשם בסעיף 4 לכתב האישום, אשר ייחס לו גרימת חבלה גופנית במזיד. הקורבן נפצע ב-4 בנובמבר 1958. בית המשפט מוצא את הנאשם אשם בהפרת סעיף 222/58. נקודות 5 ו-6 מבססות את אשמתו של הנאשם באישומים בסעיפים 5 ו-6 לכתב האישום, אשר ייחסו לשני אירועים נפרדים של הפרת צו בית משפט לפי סעיף 334/65, במיוחד בגין התרועעות בלתי חוקית עם אנשים בעלי שם ב-14 ביולי וב-30 במאי 1965. נקודות 7 ו-8 מוצאות את הנאשם אשם בעבירות המיוחסות בסעיפים 7 ו-8 לכתב האישום, אשר ייחסו להחזקת נשק שלא כדין ללא רישיון ועבירה על סעיף 24.10.65, בהתאמה. סעיף 9 קובע כי הנאשם אשם בפשע המיוחס בסעיף 9: התנגדות למעצר לפי סעיף 340, בקשר לאירועי 28 בינואר 1963. נקודה 10 מתייחסת לאישומים בסעיפים 10 ו-11, ומוצאת את הנאשם אשם בשני אירועים נפרדים של גניבה לפי סעיף 263. התקרית הראשונה הייתה גניבת אופניים ב-19 ביוני 1963, והשנייה הייתה גניבת בגדים בשווי של יותר מ-1,000 מארק ב-28 בנובמבר 1964. לבסוף, נקודה 11 מבססת את אשמתו של הנאשם בסעיף 12, אשר טען להונאה לפי סעיף 265. הנאשם השיג במרמה סכום כסף מאדם בעל שם ביום 16.4.65 באמצעות מצגי שווא. בסיכומו של דבר, הנאשם נמצא אשם בכל 12 סעיפי כתב האישום, הכוללים אישומים של רצח, הריגה, חבלה גופנית, הפרת צו בית משפט, החזקת נשק שלא כדין, התנגדות למעצר וגניבה. הראיות והעדויות שהוצגו במשפט תומכות בממצאים אלה, ובית המשפט מורה להעניש את הנאשם על פשעים אלה. הממצאים והראיות המפורטים המובאים בפסק דין זה ממחישים את השיקול המעמיק שניתן לכל סעיף. פסק הדין מתווה את הבסיס המשפטי להחלטות ומספק תובנות לגבי הדיונים, תוך הבטחת שקיפות ואחריותיות במערכת המשפט.