בג"צ 613/79

תקציר

המחלוקת היא האם עובד זכאי הן לתוספת דמי משמרות והן לתוספת שכר עבור עבודה של שמינית שעה במהלך עבודה במשמרות לילה. העובד טען כי עליו לקבל תוספת של 25% מעבר לשכרו הרגיל עבור השעה הנוספת, ואילו המעסיק סבר כי השיעור הגבוה יותר של דמי משמרות כולל גמול בגין שעה נוספת זו. בית הדין האזורי לעבודה פסק תחילה לטובת העובד, וערעור המעסיק לבית הדין הארצי לעבודה נדחה. סיכום פסק הדין הוא שפסיקת בית הדין הארצי לעבודה הייתה נכונה. פסק הדין מבוסס על פרשנות לחוק שעות עבודה ומנוחה בישראל ועל הסכם קיבוצי מיוחד החל על העובד. החוק קובע כי גמול שעות נוספות צריך להיות מינימום של 11/4 מהשכר הרגיל, כאשר "שכר רגיל" כולל כל תוספת המשולמת על ידי המעסיק. תוספת דמי המשמרת נחשבת לחלק קבוע מהשכר הרגיל, שכן היא מפצה את העובד על יחידת הזמן הרגילה שעבד, ולא דווקא על שעות נוספות. זאת ועוד, ההסכם הקיבוצי המיוחד בין העותרת לבין הסתדרות העובדים הכללית מבחין בין תוספת גמול משמרות לבין גמול שעות נוספות. תוספת שכר המשמרת ניתנת לכל עובדי המשמרת כדי לפצות על נטל העבודה במשמרות, ואילו גמול שעות נוספות ניתן לכל עובד העובד שעות נוספות ומחושב על בסיס שכרו הרגיל, אשר עבור עובדי משמרות כולל את תוספת דמי המשמרת. לפיכך, נקבע בפסק הדין כי העובד אינו זכאי לתוספת שכר עבור שעת העבודה השמינית מעבר לדמי המשמרת הרגילים שהוא מקבל. העתירה נדחית, והמעסיק נדרש לשלם למשיב השני הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ליטר.