ת"פ 8049/05

תקציר

הנאשמים, עבאס אבו רמילה (נאשם מס' 1) ודאוד (נאשם מס' 2) הואשמו בשורה של עבירות, בהן קשירת קשר לביצוע פשע, פריצה לבניין מגורים ושוד בנסיבות מחמירות. גם נגד עד התביעה המרכזי, סרגיי דימיטרוב, הוגש כתב אישום נפרד בגין אותן עבירות (בין היתר), ולאחר שהורשע במסגרת הסדר טיעון, העיד כעד התביעה. עם זאת, במהלך עדותו סירב דימיטרוב לענות על שאלות בנוגע למעורבותם של הנאשמים בפשעים. כתוצאה מכך הכריז עליו בית המשפט כעד עוין, והתביעה ביקשה להסתמך על הצהרותיו הקודמות המפלילות את הנאשמים. ההגנה טענה כי דימיטרוב היה "עד מדינה" ו"שותף לעבירה", שעדותו דרשה "סיוע", שלא נמסר. התביעה, לעומת זאת, טענה כי דימיטרוב היה בסך הכל שותף "רגיל", ועדותו הייתה זקוקה רק ל"משהו לחזק". בית המשפט הסכים עם התביעה, וקבע כי עדותו של דימיטרוב לא נזקקה לסיוע, שכן לא נמצאה ראיה לקשר סיבתי ישיר בין טובת ההנאה המובטחת (גמילה מסמים) לבין הצהרותיו המפלילות. יתר על כן, בית המשפט מצא את דבריו הקודמים של דימיטרוב כאמינים והעדיף אותם על פני עדותו בבית המשפט, שכן הם נתמכו בראיות אחרות. בית המשפט דחה גם את טענות האליבי של הנתבעים, וקבע כי הן אינן אמינות ואינן עקביות. בנוסף, הורשע נאשם 2 בעבירה נפרדת של איומים על דימיטרוב, אותה פירש בית המשפט כנופלת בגדרו של סעיף 192 לחוק העונשין. בסופו של דבר הורשעו שני הנאשמים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום.