ה"פ 25717-12-13

תקציר

המחלוקת בין המבקשת לבין המשיב נסובה סביב תוקפו של הסכם בדבר שיפוץ, תחזוקה ותפעול של שירותים ציבוריים בשדרות. המבקש סבור כי ההסכם תקף עד ליום 2/16, ואילו המשיב טוען כי הוא הסתיים ביום 2/13, בשל אי מימוש אופציית הארכה. סעיף 25 בהסכם קובע כי העירייה רשאית להאריך את תוקפו של ההסכם, אך קיימת מחלוקת לגבי פרשנותו של סעיף זה. המבקש המשיך לעבוד ללא שכר לאחר שהמשיב הפסיק לשלם תשלומים שוטפים בשנת 2/13, מה שהוביל לתביעה כספית מצד המבקש. בעקבות ניסיון של המשיב לפנות את המבקש, הוצא צו מניעה זמני, האוסר על המשיב להפריע לעבודתו של המבקש. המשיב ביקש את ביטולו של צו זה, בנימוק של מספר טעמים: היעדר עילת תביעה, שיהוי המבקש בבקשת סעד, שינוי המצב הקיים וזהות הסעד הזמני והעיקרי. בית המשפט, לאחר ששקל את הפסיקה והטענות, מחליט לבטל את צו המניעה הזמני. בית המשפט מוצא כי המבקש ניצב בפני אתגרים משפטיים משמעותיים ואינו יכול להתעלם מטענת המשיב כי ההסכם נעדר את האישורים הנדרשים. בית המשפט בוחן את השיהוי של המבקש בבקשת הסעד ומוצא כי המצב הנוכחי אינו מצדיק את השארת הוראת השעה על כנה, במיוחד כאשר הוא משנה את המצב הקיים. מאזן הנוחות נוטה גם לטובת המשיב, המוכן לשאת בסיכון שבקבלת תביעתו של המבקש, מה גם שהמבקש יכול לתבוע פיצוי כספי אם יצליח. בנוסף, הסעד הזמני אינו מבטיח את הסעד העיקרי המבוקש. בית המשפט, הסבור כי למבקש יש חלק במצב הנוכחי, מורה לו לשלם את הוצאות הבקשה של המשיב, אך רק 3,000 ₪, בהתחשב בתוצאה ובאחריותו החלקית של המשיב. ההחלטה מתקבלת מבלי לפגוע לגופה של המחלוקת העיקרית, דבר הדורש טיעונים וראיות מקיפים נוספים.