ס"ע 25703-07-10

תקציר

המקרה נסוב סביב הזכות לפדיון ימי מחלה בעת הפרישה, ובפרט האם עובדים קבועים של השירות המטאורולוגי, שהיו מבוטחים בצבירת פנסיה, היו זכאים להטבה זו. התובעים, שלושה עובדים שפרשו לגמלאות וועד העובדים המייצג אותם, טענו כי הסכם המעבר שנחתם בשנת 1994, אשר העביר עובדים חדשים לתוכניות פנסיה צבורות, לא משמעותו כי עובדים קבועים יאבדו את זכותם לפדות ימי מחלה. מנגד, השירות המטאורולוגי הנתבע טען כי המעבר לפנסיה צבורה משמעותו שהעובדים אינם זכאים עוד להטבה זו. בית הדין מצדד בתובעים וקובע כי הסכם המעבר משנת 1994 לא התייחס לסוגיית פדיון ימי המחלה ולכן לא שלל את זכויות העובדים בעניין זה. פסק הדין מתבסס על פרשנות הסכמים קיבוציים, אשר חייבת להיות תכליתית ולהתחשב באומד דעתם ובמטרותיהם של הצדדים. בית הדין קובע כי הצדדים לא הסכימו להפחית את קצבת הפרישה, וסוגיית פדיון ימי המחלה לא הועלתה במהלך המשא ומתן. יתר על כן, התנהלות הצדדים לאחר הסכם המעבר מלמדת כי הרשות לא נקטה מדיניות שונה כלפי עובדים קבועים בעלי פנסיה צוברת. בנוסף, בית הדין מדגיש את חובות הרשות כצד ליחסי עבודה קיבוציים, הכוללות יידוע והתייעצות עם ארגון העובדים על כל שינוי בזכויות העובדים ובתנאי העבודה. הרשות לא עשתה כן בכל הנוגע לפדיון ימי מחלה, דבר התומך בעמדת התובעים. בית המשפט דוחה גם את טענות הרשות בדבר התיישנות ושיהוי, שכן התביעה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות בת 7 השנים, והשיהוי של התובעים בהגשה מוצדק בשל משא ומתן מתמשך בנושא. באשר לכתבי הוויתור עליהם חתמו התובעים 1 ו-2, מוצא בית המשפט כי הם חסרים פירוט ובהירות, ועל כן אינם יכולים להיחשב כוויתור תקף על זכויותיהם. כמו כן, הרשות לא הוכיחה כי תובעים אלה קיבלו הטבות פרישה נוספות כלשהן בתמורה לחתימה על כתבי הוויתור. עם זאת, תובע 3 חייב לרשות סך של 18,020.79 ₪ בשל טעות בתשלום השכר, וסכום זה ינוכה מהסעד הכלכלי שנפסק לו. לבסוף, בית המשפט מורה לרשות לשלם לתובעים את הסכומים המחושבים, בניכוי הניכוי לתובע 3, בצירוף הוצאות משפט. על פסק הדין ניתן לערער בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.