רע"א 2071/00

תקציר

בית המשפט דחה את הבקשה לעיקול רכושו של המשיב. המבקש לא הציג ראיות משכנעות לכך שהנכסים הרשומים על שם אחרים, כגון דירה הרשומה על שם האישה ורכב הרשום על שם הבן, אכן שייכים למשיב. המבקש נשא בנטל ההוכחה אך הסתמך רק על טיעונים לוגיים בלתי מבוססים. לא ניתן היה להתעלם מרישום הנכסים ללא ראיות מספיקות לתמיכה בטענות המבקש. זאת ועוד, בית המשפט לא שוכנע מטענתו החלופית של המבקש בדבר חזקת השותפות בין המשיב לאשתו. הדירה, הרשומה במשותף על שמם, הועברה לידי האישה בסמוך למועד החקירה נגד המשיב. המבקש לא הביא ראיות משכנעות המצדיקות התעלמות מהרישום או כדי להתגבר על החשדות סביב עיתוי ההעברה. זכותה של האישה ליומה בבית המשפט נשקלה אף היא כנגד בקשתה של המבקשת, מה גם שהיא לא הייתה משיבה בתיק ולא העידה. בנוסף, טענת המבקש בדבר חובות משותפים, הנובעים מחזקת השותפות, לא היוותה עילה מספקת לעיקול רכוש האישה, במיוחד בהתחשב בהוראת הפקודה המתירה עיקול רק על רכושו של הנישום. החלטת בית המשפט שלא להטיל עיקול, נוכח השאלות העובדתיות הבלתי פתורות והשיקולים הפרוצדורליים, הייתה ראויה ודינה להתבטל. גם בקשת המבקש לצרף את האישה כמשיבה לערעור נדחתה, שכן אין בכך כדי לתקן את ההליך הפסול שננקט. בסופו של דבר נדחתה הבקשה, והמבקש חויב בשכר טרחת עורך דינו של המשיב.