עת"מ 17272-01-21

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך שכירות רכוש. שיראל חכרה נכס ממר נידם, כאשר הסכם השכירות קבע כי שיראל אחראית לתשלום ארנונה. אלא שבמקום התגלעה מחלוקת, שהובילה לתביעה של נידם, שטען כי שיראל הפרה את חוזה השכירות ורשמה אותו במרמה כבעל הנכס. בית המשפט פסק לטובתה של נידם, וקבע כי שיראל אכן הפרה את ההסכם וגרמה לעירייה לשנות את זהות המשלם, מה שהוביל לעיקול על חשבונו של נידם. בינתיים ניסתה העירייה לגבות חובות ארנונה מהעותרים, שיראל ונציגה המוסמך מר לוי. אלא שלעירייה הוצג מידע כוזב שהפנה את גביית החובות לנידם. בעקבות פסק הדין לטובתו של נידם, תוקן הרישום וחודשו הליכי הגבייה נגד שיראל ומר לוי. פסק הדין דוחה את עתירתם של שיראל ומר לוי, שטענו כי הם אינם אחראים לתשלום הארנונה. בית המשפט מקבל את עמדת העירייה, ומצטט את פסק הדין בעניינו של נידם כיוצר השתק משפטי, המונע מהעותרים לסתור את התחייבויותיהם החוזיות הקודמות. יתר על כן, בית המשפט מוצא כי העירייה פעלה בסבירות ובמסגרת זכויותיה בדרישת תשלום מהעותרים. בית המשפט דוחה גם את טענות העותרים בדבר תקופת ההתיישנות ואי מיצוי לכאורה של כל ההליכים. היא מדגישה את חוסר תום הלב של העותרים ואת התנהלותם המתחמקת בכל הנוגע לתשלום החוב. משכך, העתירה נדחית, והעותרים נדרשים לשלם שכר טרחה בסך 10,000 ₪.