ת"א 1230/05

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים, תבע את הנתבעים לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לא הייתה מחלוקת על חבות הנתבעים, אלא רק על גובה הפיצוי. בית המשפט מינה שלושה מומחים רפואיים – אורתופד, נוירוכירורג ופסיכיאטר – שבדקו את התובעת ונתנו חוות דעת לגבי נכותה הרפואית. חוות הדעת של המומחים התקבלו בדרך כלל על ידי בית המשפט. נפסק כי לתובע נגרמה נכות רפואית לצמיתות בשיעור של 31.4%. באשר לנכות תפקודית, מצא בית המשפט כי ניתוחה של התובעת השפיע על תפקודה, וכי גם נכותה הנפשית השפיעה. עם זאת, יכולתה ללמוד, לעבוד ולקיים חיי חברה הצביעה על כך שמוגבלותה התפקודית לא עלתה על נכותה הרפואית. לפיכך, נקבע כי הנכות התפקודית היא 31.4%. בסוגיית אובדן הכנסות העבר, בחן בית המשפט את עברה התעסוקתי של התובעת ומצא כי עבדה במספר עבודות זמניות טרם תחילת לימודיה. בית הדין חישב את הפסדיה על בסיס השכר הממוצע במשק, תוך התחשבות ביכולותיה התפקודיות של התובעת בתקופות עבודתה ובזמן לימודיה. בגין אובדן הכנסות עתידי, קבע בית המשפט כי התובע זכאי לשכר בסיס של 5,000 ₪ לחודש עד גיל 25 ולפיצוי גלובלי של 700,000 ₪ מגיל 25 עד גיל 67. הפסדי הפנסיה חושבו כ-58 אלף שקל. נזק לא ממוני נקבע בהתייחס לנכות הרפואית של התובע ולאשפוז של שבעה ימים, שהסתכמו ב-69,399 ₪. בית המשפט דן גם בתביעת התובע לסיוע מאחרים, בעבר ובעתיד. נפסק כי התובעת נזקקה לסיוע צמוד בשנתיים הראשונות שלאחר התאונה וכי אמה עזבה את עבודתה כדי לטפל בה. פיצוי גלובלי בסך 75,000 ₪ נפסק בגין סיוע בעבר, כולל אובדן השתכרות של האם. עבור סיוע עתידי פסק בית המשפט 200,000 ₪, תוך הכרה בקושי העתידי של התובעת לבצע את מטלות הבית. הוצאות רפואיות, כולל טיפול נפשי, נקבעו על 50,000 ש"ח בגין הוצאות העבר והעתיד. תביעתה של התובעת להוצאות ניידות נדחתה בחלקה, ונפסקו 30,000 ₪ ברחבי העולם, מתוך הכרה בצרכי הנסיעה המוגדלים שלה לאחר התאונה ובדרישות העתידיות שלה כאשר יהיו לה ילדים. בית המשפט דחה את תביעת התובע לשיעורי נהיגה כבלתי מוכחת. לבסוף, התייחס בית המשפט לניכוי קצבאות שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי. נפסק כי אין לנכות פיצויי מל"ל מאגף השיקום, שכן התובע לא תבע זאת בתובענה זו. באשר לגמלאות מענף נכות כללית, בית המשפט הלך בעקבות הפסיקה הרווחת וניכה את השווי המהוון של התשלומים העתידיים, שהסתכם ב-398,481 ₪. בסך הכל נפסקו לתובע פיצויים בסך 857,819 ש"ח, בתוספת 129,359 ש"ח שכר טרחת עורך דין ושכר טרחת משפט ועדים. פסק הדין כלל את זכות הערעור לבית המשפט העליון.