תע"א 3843/09

תקציר

התובעת, עובדת חברת האבטחה הנתבעת, תבעה פיצויי פיטורים והפרשי שכר שונים לאחר שהנתבעת הפסידה חוזה והתובעת המשיכה לעבוד באותו מקום אצל מעסיק חדש. בית הדין קבע כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים מהנתבעת משום שההסכם הקיבוצי שהיה קיים באותה עת קבע כי על המעסיק הקודם לשלם לעובדים פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתם עם אובדן חוזה. הנתבעת אמנם הציעה לתובע עבודה חלופית, אך הדבר לא היה סביר או מהותי, וסירובו של התובע לא מנע ממנו לקבל פיצויי פיטורים. בית הדין חישב את שכרה של התובעת לצורך פיצויי פיטורים, לרבות רכיב שכר שכותרתו "אתר אחר" שהנתבעת לא הוכיחה כי הוא תוספת שאינה שכר. השופטת קיבלה את חישובי התובע לפיהם הוא חייב לו 9,346 ₪ בגין אי הפרשה של הנתבעת לקרן הפנסיה שלו, אך דחתה את התביעה לתשלומי ותק נוספים מאחר שהסכומים לא עודכנו ולא ניתן היה לבטא אותם כלכלית. השופטת דחתה גם את התביעה לתשלומים לפי אש"ל, בקובעה כי מדובר בזכויות נלוות שלא ניתן לפדות לאחר סיום יחסי העבודה, והתובעת לא הוכיחה הסכם אחרת. באשר לשעות נוספות, קבע בית הדין כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את מספר שעות העבודה, ולכן תביעתו לגמול שעות נוספות נדחתה. השופטת מצאה הפרה לכאורה של חוק שעות עבודה ומנוחה בכל הנוגע לימי המנוחה של התובע, אך דחתה את תביעת הנזיקין בגין הפרת חובה חקוקה מאחר שהתובע לא כימת את נזקיו. לבסוף חויב הנתבע לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 17,931 ש"ח, הפרשי פנסיה בסך 9,346 ש"ח, 2,500 ש"ח שכ"ט עו"ד ו-500 ש"ח הוצאות משפט, כולם צמודים ובריבית החל מיום 1.8.08.