עמ"נ 3586-12-11

תקציר

השופט, הרב שפירא, בחן ביסודיות את הטענות שהציגו הצדדים ולא מצא פגמים פרוצדורליים או טעויות משפטיות בהחלטת ועדת הערר. לפיכך, הערעור שהגישה המערערת, שטענה כי היא אישיות משפטית שונה מא.א. שירותים בע"מ, נדחה. השופט הבהיר כי הארנונה יוחסה לאישיות המשפטית הנכונה, למרות טעות סופר בשם החברה בחשבוניות. יתר על כן, השופט הגיע למסקנה כי מכתב ששלח המערער לעירייה אינו יכול להיחשב כהתנגדות פורמלית, שכן הוא נעדר את הפורמליות הנדרשת ומוען לפקיד ולא למחלקה המתאימה. משמעות הדבר היא שהפנייה לוועדת הערר לאחר מכן הייתה בלתי חוקית, והחלטת הוועדה לדחות אותה הייתה מוצדקת. השופט הדגיש כי היעדר השגה כדין הופך את שומת המס לסופית ומחייבת. בנוסף, ציין השופט כי טענת המערער לאי החזקה בנכס נעדרת ראיות ואינה משכנעת. נהפוך הוא, הראיות הקיימות, לרבות תשלומים ששילמה המערערת כלפי הנכס, הצביעו על כך שהיא אכן החזיקה בנכס בשם היורשים. לפיכך, חיובי הארנונה נגדה היו חוקיים. לאור ממצאים אלה, דחתה השופטת שפירא את הערעור ואישרה את החלטת ועדת הערר. עוד המליצה השופטת כי המשיבים יתחשבו בנסיבות המשפחתיות הטרגיות של המערער ויגלו נכונות לנהל משא ומתן על הסדר החוב, במידת האפשר. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, ופסק הדין היה אמור להישלח לבאי כוח הצדדים.