י"ס 52775-11-22

תקציר

פסק דין זה עוסק בסיטואציה משפחתית מורכבת בה מעורבים בני זוג לשעבר, בנם המתבגר וילדה הצעיר של האם – שנולד באמצעות תורם זרע – שגם להם היה קשר הדוק עם הגבר. שאלת המפתח הייתה האם יש לאפשר לגבר, שאינו אביו הביולוגי של הילד הצעיר, לקיים איתו מערכת יחסים ולקיים איתו פגישות. האישה טענה נגדו, תוך שהיא מציינת מערכת יחסים קשה עם הגבר וחוסר מעמדו המשפטי כמי שאינו הורה. עם זאת, השופט, שהעדיף את טובת הילד, הורה לאפשר לגבר להיפגש עם הילד פעם בשבוע למשך ארבע שעות, מתוך אמונה שניתוק הקשר יזיק לילד. החלטה זו התקבלה על סמך גורמים כמו רצונו של הילד, יחסי האב-בן הקיימים וקשר האחים המשותף. השופטת הדגישה גם את המורכבות המשפטית של מצבו של האיש והזמינה את הצדדים להליך טיפולי. פסק הדין ניתן מתוך הבנה כי הגבר אינו זר לילד וכי המשך הקשר ביניהם ייטיב עם הילד. יש לציין כי השופטת הפעילה את שיקול דעתה לפי סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. פסק הדין היה תקף לשלושה חודשים ועודד את הצדדים לפעול לטובת הילד, תוך מתן אפשרות להחלטה משותפת לתיקונו. פסק הדין נועד להגן על שלומו של הילד שנקלע למצב קשה זה.