בש"פ 1366/17

תקציר

הכרעת הדין הנדונה נוגעת לשאלה האם יש להיעתר לבקשת השחרור של שני נאשמים, עהד וגואד, החשודים בעבירות אלימות חמורות. החלטת השופט היא לדחות את הערעור, ובכך לאשר את קביעת הערכאה הנמוכה יותר, לפיה יש להשאיר את שני הנאשמים במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. פסק הדין מתבסס על התקיימותם של שלושת התנאים הנדרשים על מנת שבית המשפט יורה על מעצר: עילת מעצר, ראיות לכאורה לאשמת הנאשמים והיעדר חלופה הולמת. השופט בוחן את הראיות שהוצגו ומוצא כי גרסתה המפורטת והעקבית של המתלוננת, לצד עדויות וראיות תומכות נוספות, מקימות סיכוי סביר להרשעה. מנגד, גרסאות הנאשמים לאירועים אינן עקביות וסותרות עדויות וראיות אחרות. השופט מתייחס גם להיעדר ראיות פורנזיות, אך מציין כי היעדרן אינו מחליש את התיק הכולל. יתר על כן, אופי העבירות והסכנה הנשקפת מהנאשמים משכנעים את השופט כי יש מקום למעצר. לבסוף, השופט טוען כי האפשרות לשחרר את הנאשמים לסוג חלופי של מעצר בית אינה ישימה במקרה זה. ככלל, השופט מגיע למסקנה כי החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את הנאשמים מוצדקת ואין להתערב בה, ובכך דוחה את הערעור.